לפני 5 שנים. 22 בפברואר 2019 בשעה 16:59
שכונה טובה בירושלים, הכל רטוב מטיפטוף אינסופי. אמריקנו חזק וכוס מים, ג'וינט והשלמת קריאה בכלוב. על השולחן.
משוחחת עם הכלב בקול רם.
Zero fucks.
במסעדה ביסטרואית, עדים שקטים לזרם חלוש של אנשים שחוזרים מבית כנסת ב4 שפות שונות. זוגות מרוגשים נכנסים פנימה לדייט. רועדים מקור במיטב מחלוצתיהם.
שבת שלום.
הכלב נצמד אליי חזק. ערני אך רגוע, לשם שינוי. מסתגל למצב ומאמץ את התפקיד לברך את כל הבאים מכל הכיוונים בשירה וקפצוצים.
תכלס אמצע הרחוב.
קצות האצבעות קצות האף קצות הבהונות, מזכירות כאב ישן נושן שרק נחישות נעורים תפתח לו סיבולת. בשביל להיות בחוץ.
סיבולת געגועים.
קר. שקט.
וכל זאת מסופר לכם, אהוביי,
בפעם הראשונה בהיסטוריית היקום,
בלייב.
**קידה קטנה עם מלמלה ויוניקלו**