שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מוח פוזיטרוני

לפני 7 שנים. 1 בפברואר 2017 בשעה 9:15

זו תקופה עמוסה - גם לה וגם לי - והשבוע קשה במיוחד. הרבה פחות זמן וירטואלי יחד, שלא לדבר על מפגש. אז אני מוצא את עצמי מתגעגע - ליד הרכה והחמה שלה על העורף שלי, לגבות המוקפדות והמשורטטות שלה מתחת לכריות האצבעות שלי, לבהונות העסיסיות שלה בפה שלי - לא חשוב. אליה.

maninchains​(נשלט) - מה שאני נוהג לעשות,
אני קורא בהודעות האחרונות שקיבלתי ממנה.
ומתייחס אליהן כאילו קיבלתי אותן ממש עכשיו, הזמן בכל מקרה לא קיים במישורים שלנו. (ולדעתי אינו קיים כלל)
ככה אני עדיין מתגעגע אבל מרגיש פחות מכווץ.
ואז אני מתעל את הגעגוע ומנצל אותו לצמיחה :)
תהיה חזק, קח אותו כמו שלוקחים דשן :)
לפני 7 שנים
דאניל אוליבאו​(נשלט) - אני עושה בדיוק אותו דבר....
את תחילת ההתכתבות שלנו (וב"תחילת" אני מתכוון לשבועיים-שלושה הראשונים, לפחות) קראתי בטח איזה עשרים פעם.
אני חושב שבלשב זה אחרוג ממדיניות אי ההתערבות שלי, ואאחל לך הצלחה במאמציך הנוכחיים.
(((-:
לפני 7 שנים
maninchains​(נשלט) - מודה לך מקרב לב, מבחינתי תרגיש חופשי איתי. גם בפרהסיה וגם אם תרצה באופן פרטי, לרגע גם אני היססתי להביע כאן דעה. אמרתי מקסימום תמחק את התגובה :)
אני מקווה לטוב בשביל כולנו
לפני 7 שנים
דאניל אוליבאו​(נשלט) - בבקשה. ותודה. (-:
לפני 7 שנים
maninchains​(נשלט) - כל כך נעים פה :) אני בסביבה טובה !
לפני 7 שנים
Milonga​(שולטת) - הכי טובה שיש. :-)
לפני 7 שנים
Milonga​(שולטת) - כבר אמרתי לך את כל מה שרציתי. ואף יותר מזה.
אז רק אשאיר לך כאן חיוך וזה: ❤️
:-)
לפני 7 שנים
דאניל אוליבאו​(נשלט) - תודה, גבירתי האהובה. ובחזרה. }{
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י