מוח פוזיטרוני

 פגישה. שהרגישה יותר מדי כמו חצי פגישה.

שלוש שעות גנובות בעיצומו של העומס - שלך ושלי.

כמו אחרי שיחת הטלפון הראשונה שלנו, לא הכל חד בזכרון. יש לך, מדי פעם, השפעה כזו עלי.

אבל הנה מה שאני זוכר ויודע, גבירתי האהובה:

שמעכשיו אני נשלט סנדוויץ'. לא בגלל שיש נשלט לפני ונשלט אחרי, וממש לא בגלל מחסור בתשומת לב, אלא בגלל שאשכרה הגעת עם סנדוויץ'(!) כי ידעת שלא אספיק לאכול בדרך.

שזו הפעם הראשונה שבה הבאת אותי ממש לבקש משהו. אבל ממש. ולא פעם אחת, אלא פעמיים.

שגיליתי שיכול לעמוד לי בלי שארגיש.

שאני אידיוט מחפש צרות, שאחרי שאומרים לו "ברוך הבא אל מחוץ לצמר-גפן", עונה ב"קצת מחוץ, גבירתי".

שהפעם, כך נדמה לי, באמת לקחת מה שרצית. אולי לא כל מה שרצית, עדיין, אבל לא מעט. ונהנית מזה.

שהיה לי טוב לדעת שלקחת, ושנהנית - שטוב לך. גם כשסבלתי, וכששאגתי, וגם כשנדרשתי להחניק את השאגות ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

שרק את יכולה לא רק להכאיב לי ולענג אותי בבת אחת, אלא גם להצחיק אותי באותו זמן.

ושאני אוהב אותך. (אבל את זה ידעתי כבר קודם.)

יום האישה שמח, גבירתי. }{