היום אני שלה ארבעה חודשים, וזו הזדמנות טובה לספר איך זה התחיל. לא, אני לא מתכוון לנפילת האסימון, וגם לא לקילור, לשיחת הטלפון הראשונה או להתכתבות שקדמה לה. אבל כדי לספר איך הכל התחיל, כדאי בכל זאת לחזור לאותה התכתבות ראשונה. הנה קטע ממנה:
היא: מצחיק שנפלת עלי דווקא.
אני: למה מצחיק?
(הסבר כלשהו)
אני: אני רוצה לחשוב שלא נפלתי עלייך במקרה, אלא בחרתי היטב. (-:
היא: :) בינינו? גם אני רוצה להאמין שכך.
אני: אם ניפגש מתישהו, אציג לך ראיות.
בסופו של דבר אכן נפגשנו, אבל את הראיות לא התבקשתי להציג אלא בשלב הרבה יותר מאוחר.
בהיותי טיפוס מסודר ואנליטי, הראיות היו גליון אקסל.
כשגמלה בליבי ההחלטה להצטרף לכלוב ולחפש שולטת, ניגשתי לעניין בצורה שיטתית. הכנתי טבלה, והתחלתי לעבור על רשימת השולטות באתר ולמלא אותה, שורה אחרי שורה. עמודות המידע היו: ניק, גיל, אזור, סטטוס, מה היא אוהבת?, הערות, תאריך עדכון אחרון של הפרופיל והאם יש בלוג?. העמודה האחרונה היתה "לפנות?", וכאן היו ארבע קטגוריות עיקריות: "כן", "לא", "אולי" ו"בסוף", כלומר - כן, אבל לא בעדיפות ראשונה.
הספקתי למלא 52 שורות בטבלה - 8 "כן", 31 "לא", 7 "אולי" ו- 5 "בסוף" - לפני שנתקלתי בפרופיל שלה.
ואז כל השיטתיות והאנליטיות הונחו בצד, והטבלה נותרה ללא שימוש.
שמח להיות שלך כבר שלישנה, גבירתי האהובה!
