אתחיל מהשורה התחתונה, הטכנית. התבקשתי להסיר את הקולר, ולבקש אותו שוב כשהנסיבות ישתנו.
הנסיבות, בקצרה, הן שבנוסף לשאר עיסוקיי והדברים הממלאים את חיי, פתחתי לפני חודשיים עסק חדש, אחרי תקופה ארוכה של הכנות לקראת הפתיחה. כשפניתי אליה, ההכנות כבר היו בעיצומן, ותבעו זמן, אבל לפני ארבעה חודשים הקצב התגבר ולפני חודשיים, עם הפתיחה, הפכתי ללא זמין בעליל.
תודה
היא, כמובן, ידעה מראש שזה מה שיקרה: "אתה לא תוכל לעמוד בזה" היא כתבה לי לפני שיחתנו הראשונה, אבל גם עודדה אותי להיות אופטימי. והייתי. וזכיתי. אז תודה.
תודה על מתן הביטחון, בהתחלה.
תודה על שעות של עונג צרוף רק מעצם ההתכתבות איתך. תודה שכיוונת אלי חלק מהשנינות שלך, ותודה שנהנית משלי, כשהיתה לי.
תודה שלקחת אותי להיות שלך.
תודה שהפכת אותי להיות שלך. לגמרי.
תודה על הסבלנות המופלאה לטעויות שלי.
תודה על השימושים שהשתמשת בי, על שנתת לי להיות מקור להנאות שלך.
תודה על הרגישות, שפטרה אותי מהצורך בגבולות.
תודה על מה שלימדת אותי על העולם הזה.
תודה על מה שלימדת אותי על העולם שבחוץ.
תודה שיצרת איתי עולם משלנו.
תודה על מה שלימדת אותי עלייך.
תודה על מה שלימדת אותי על עצמי.
תודה על שלמדת אותי טוב כל כך ומהר כל כך.
תודה שהיית גבירתי. (מקווה שעוד תשובי ותהיי.)
תודה שהיית חברה. (מקווה שעודך.)
תודה על האהבה.
כמו כל דבר שהיא עושה, גם זה נעשה בחן, בעדינות, באצילות, והיה מנומק באופן שלא ניתן להתווכח איתו.
כמו הרבה מהדברים שהיא עושה, זה נעשה מתוך מחשבה עליי, לא פחות מאשר עליה.
וכמו (כמעט) תמיד, היא צדקה. היא צדקה בצעד הזה, שאני לא רציתי בו, צדקה בתחושת ההקלה שהוא יביא איתו וצדקה, לכן, גם בניתוח שלה, שהוביל אליו.
אז תודה גם על ההפסקה הזו ועל האופן שבו הולכת אותי אליה.
סליחה
סליחה על הפעמים שהכעסתי אותך.
סליחה על הפעמים שפגעתי בך.
סליחה על הפעמים שאכזבתי אותך.
אני חושב שאני זוכר את כולן, מהפעמיים שלפני הקילור ועד לפעם האחרונה.
אבל כרגע, סליחה בעיקר על כך שאני המקור לשיבוש הזה, ולעצב שאת חווה בעקבותיו.
בבקשה
בניגוד לתודות ולסליחות, את הבקשות אני לא מפנה אלייך.
אני אמנם לא נוהג לדבר עם היקום, אבל הפעם אחרוג ממנהגי:
בבקשה, שיהיה לך טוב.
ואם זה לא יותר מדי לבקש, אז בבקשה, שעוד יהיה לנו טוב יחד.
}{
