לפני 3 שנים. 7 ביוני 2020 בשעה 20:30
אתה פורש עליי את הגלימה שלך
לפעמים היא נעימה כמוך פוך מלא בנוצות
ולפעמים היא כבדה, מכאיבה ומציפה בריחות וזיכרונות.
אתה פורש עליי שמיכות
ופורש יד מלטפת על ראש
"את יודעת מה קורה כשאת רכה ונעימה, נכון?" אתה שב לשאלותיך הברורות מאליהן.
"כן" אני לוחשת "אתה נעשה אכזרי ודורס"
אני נוזלת תחתיך ואתה פורש את כף רגלך בעוצמה עליי.
אני פרושה לפניך
ובמיומנות של מנתח אתה אוחז בסכין ופותח אותי מהגרון ומטה
פורס לצידי את איבריי
כמו שוחט מיומן באיטליז בוטיק מקומי
חוקר אותם במבט מעמיק
(כן. עד לשם הגעת)
"איך תלכי עכשיו כשאת ככה?" אתה שואל
בזמן שאתה פורס את ירכיי,
ויודע
שמהרגע שבאתי, בכלל לא התכוונתי ללכת.
