ביום שהודעת לי שאתה נאלץ להקדים את הנסיעה שלך הביתה הרגשתי איך כל הדם צונח לי מהראש, הכתפיים, הידיים והלב היישר למטה, כאילו מישהו הוריד הרגע את המים בניאגרה. הסתכלתי על כפות הרגליים שלי לראות אם הן מתנפחות וכל הדם שם אבל הכל היה כרגיל. השמש בחוץ זהרה בחום יולי אוגוסט הידוע לשמצה (ולברכה) פועלי הבניין המשיכו בעיסוקם והחתול המשיך לישון ולנהוג כהרגלו בחוסר היעילות הידוע.
ידעתי שהיום הזה יבוא אבל עם חרדת נטישה צריך לנהוג בזהירות כאוחזים בבובת פורצלן בדרך המוות בבוליביה על אופנוע בלי קסדה. ככה זהיר.
וידעתי שכמו כל דבר בחיים, גם עלינו היה תאריך תפוגה. וזה אפשר לנו להיות. פשוט להיות. לומר מה שנרצה, איך שנרצה, להזדיין עד כלות בלי לחשוב על זוויות מחמיאות או להשתיק את הקול. חיות היינו. כאלה שלא חייבים דבר לעולם. לרגעים תאריך התפוגה היה מתחיל לדהות והייתי מפליגה בדמיונות איך אתה מזמין אותי ואני באה, לראות את ביתך, את השלג הרך הנערם על אדן החלון, איך אירופה מאמצת אותה אלינו עם כל פצעינו, עם כל הצלקות. וראיתי אותי בסוודר האפור והצמרירי שפעם ביקשת ממני ללבוש באמצע יולי בזמן שהנמכת את המזגן לטמפרטורת חדר קירור עם המגפיים השחורות הארוכות ואיך חייכת כשראית את כתם הרטיבות ההולך ומתפשט בשולי הסוודר.
ונסעת. ולאורך ימים לא שמעתי ממך עד שכתבת וליבי ניתר ממקומו. הגעגועים שרפו אותי מבפנים והיית אמור להיות רק זיון. והתכתבנו ארוכות ואמרתי 'תתקשר' אבל לא התקשרת. בנית עוד ועוד חומות ואין כניסה לרגשות. המילים בינינו המשיכו.
תמיד סיפרתי לעצמי שלכל דבר בחיים יש תאריך תפוגה, אבל לדבר אחד אין, למילים. הן נצחיות, מלטפות, מסעירות, ממלאות ונותנות לי פתח להימלט אליו. אמרתי לכל מי שחלף ואמירות אהבה בפיו שכן - גם אני יודעת לאהוב, אבל אהבתי הנצחית לעולם תהיה למילים. ואז הבנתי שבמו ידיי יצרתי את הסיפור של עצמי: 'הסיפור על האישה שהיתה מאוהבת במילים'.
ובאותו הרגע, שחררתי אחיזה ונשימה וגם אותו. זה לא היה רגע דרמטי במיוחד אלא הבנה פשוטה וברורה. לפעמים אני רואה את המילים שלנו מנסות להחיות את עצמן
"מה שלומך?" מהבהב לי על המסך "הכל בסדר" אני עונה, מביטה בהן, נותנת להבהובי החיים האחרונים להתקיים במה שהיה צריך למות כבר מזמן. זה היה אמור להיות רק זיון.
ואת גברת מיה34 שהיא כבר מזמן לא בת 34, את לא מתאהבת במילים, לא באמת.
(את מאוהבת בתחושה, בריח, במגע. את מאוהבת בטעם, את מאוהבת בחיבוק. את מאוהבת בטירוף הניצת מבעד למבט מורעב. את מאוהבת בהתפלשות ובצלילים ובשיחות ובחיוכים ובהתקפי הצחוק והבכי הדמעות הגדולות הנוזלות בגמירות מטורפות. ואת גם מאוהבת במילים)
