״את רואה איך מבלי ששמת לב את מתפשקת אליי?״
ואני מקווה שטיל יחדור אל הבית, יפער את הרצפה ואפול פנימה לתוכה.
״אני מוכנה להתפשט, להוריד בגדים, להתערטל, אבל למה להתפשק?״ אני ממלמלת ואני יודעת שאני משקרת ואני יודעת שהוא יודע שאני משקרת כי זה בדיוק כל מה שאני רוצה עכשיו, כמו אוויר לנשימה.
הוא יושב על הכורסא ואני מנסה להבין איך עדיין קר לי כשתנור הספירלה עומד לשרוף אותי בעוד רגע, ואני מחפשת חצי חיוך, מוכנה להסתפק אפילו ברבע, משהו, ופניו חתומות.
״תגידי את זה״ הוא נועץ בי מבט מצמית.
״אני רוצה שתרצה אותי״ אני לוחשת בשקט, רואה בזוית העין את בית החזה עולה ויורד כאילו יש בתוכי אוניה בלב ים סוער.
״תגידי את זה״
״אני רוצה שתרצה אותי״ מרגישה את הבכי מטפס לו במעלה הגרון, וחום מציף אותי.
״מה את?״
״עבד ממין נקבה״
״ומה את רוצה?״
״לשרת אותך בכל דרך שתרצה.״ אני עונה, מנסה להבין איך זה הגיוני שהעפעפיים נעשות כבדות בזמן שהדופק כל כך מהיר.
״תגידי את זה״
״אני רוצה שתרצה אותי״ אני מתחננת, לא מעזה להתקרב אל הרגל שלו כאילו כוח גדול יותר מסמר אותי לרצפה.
הוא מתרומם ומתקרב אליי, אני יודעת שהוא מריח אותי ויודע שנלכדתי כמו איילה בסבך.
״תגידי את זה״
״אני רוצה שתרצה אותי״ אני מוסיפה, נותנת לראש להישמט קדימה, מרגישה את הדמעות מאיימות להתפרץ.
והוא פותח את הדלת והולך.
מותיר אותי אי שם לבד
על הרצפה.
