חלון המטבח הקטן בבית שבו גדלתי משקיף אל עבר בית פרטי שחומה מפרידה בינו ובין בתי השיכונים.
תמיד הרגשתי שהחומה הגבוהה היא כמו חומת ברלין, רק שהפעם היא מפרידה בין העשירים בבתים הפרטיים, לאלו העניים בדירות השיכון המתקלפות.
כמה משפחות התחלפו שם בשנים שבהם גרתי שם, ובשנים האחרונות גר שם גבר שאני לא יודעת את שמו ולכן החלטנו לקרוא לו יונתן.
״יונתן מספק לנו סרט פורנו״ סימסה לי אחותי לפני כמה חודשים.
״על מה את מדברת?״ הספקתי להבין לבד מבלי שהיתה צריכה לענות שמבעד לחלון המטבח היא צופה ביונתן שלנו מזיין מישהי על הספה, ואז על שולחן האוכל וגם במטבח.
״איכ, אני לא מסוגלת אפילו לראות את זה״ היא כתבה בזמן שעל הספה אצלי בבית הפה שלי התמלא בריר בעוד הדבר היחיד שנשקף מהמרפסת אצלי היה צליל מקהלת התנים.
מה לי ולמציצנות בכלל, וממתי זה מחשמל אותי כל כך?
לפעמים בתום ארוחת השישי אצל ההורים, אני מציצה מחלון המטבח, תוהה מה יונתן עושה עכשיו. האור הקטן הקבוע במטבח מזכיר לי את הימים בהם שירתתי נאמנה את אלוהי ישראל, ואיך בלילות שישי הייתי יושבת במטבח תחת אותו אור קטן אחרי ששעון השבת כיבה את כל אורות הבית ולא יכולתי לשחרר מידיי עוד רומן ששקעתי בו, מעבירה דפים בספר במהירות, מתייסרת במחשבות על אבירים על סוסים לבנים שבאים להציל אותי מהחיים שלי ואוהבים אותי עד להתפקע.
עכשיו אני תוהה אם יונתן בבית והאם אציץ בו מזיין. אחרי הכל, בסופו של יום, אף פעם לא העזתי לחשוב על אותו האביר שהייתי מדמיינת אז וגם איש לא שאל. בפניי עצמי לא יכולתי להודות שרגע אחרי שאותו אביר מדומיין היה בא להציל אותי, הוא היה כובש, ובועל ודורס וחומס ובוזז ביד קשה ואכזרית בזמן שהייתי מתחננת לעוד.
הייתי רוצה פעם לדפוק ליונתן בנונשלנטיות על דלת הבית בזמן שהיה מזיין. ״לא לא, אתה יכול להמשיך בשלך״ הייתי נותנת מענה למבטו המבולבל, ״אני פשוט אשב פה בפינת האוכל ואבהה בכם בשקט״ והוא היה ממשיך בשלו ואני הייתי מביטה בשקט, מרגישה את הדם שלי רותח ומבעבע בתוכי, ולבסוף הייתי הולכת, נותנת לאנרגיה שלהם למלא אותי ביצר חיות מחדש.
לפני כמה שבועות בשעת אחר צהריים של שבת, בזמן שהכנתי קפה במטבח מבעד לחלון המטבח הקטן, התגלה לראשונה מולי יונתן שוכב לו על הספה. כשהזיז את השמיכה מעליו ראיתי את הזין שלו נח ורפוי על הירך ואת גופו העירום והמפואר. זזתי משם מיד. הרגשתי שאני נכנסת אל תוך מרחב שלא שייך לי, אבל כמה רגעים אחר כך, הסקרנות גברה עליי וחזרתי להציץ מבעד לחלון. הרהרתי לעצמי איך מרגישים חיים עם זין וביצים, איך נוח לאנשים בתוך העירום שלהם כשבי הטביעו מגיל כל כך צעיר שעירום זה אסור ונורא, ולמה כל מה שאני רוצה זה לשבת על כסא עם הפרצוף דבוק לחלון ורק לבהות בו ימים שלמים?
״מה את עושה? את לא יודעת שאם יש אור אז יונתן אולי יראה שאת מציצה ככה?״ אחותי נכנסה למטבח נוזפת וכיבתה את האור הקטן, זה שהיה דולק פעם לאורך כל השבת.
״מה את עושה? שבת קודש!״ עניתי לה ושתינו צחקנו.
אחר כך הלכתי הביתה לגמור.
