ויש משהו שאיש לא יספר לך.
בתוך האבל, העצב ותחושת הריקנות וחוסר ההבנה, כשהעולם לא יראה אותך ואת תשמחי בתחושת היותך בלתי נראית, שדים יפרצו מתוכך. זה לא יקרה בפיצוץ. הפעם זה יקרה בזחילה שקטה ואיטית. בזרע קטן של ייחום שיתחיל להתבשל לך במורד הבטן ולשלוח אדוות לבה רותחת אל כל תא ותא בגוף.
והחשמל, החשמל הזה שאת כל כך מכורה אליו וכל כך מפחדת ממנו יתחיל לזרום בך וכל מה שתרצי זה להתפוצץ מרוב חיות. ואת תכתבי לו מילות תחנונים שייקח אותך ביד אכזרית, בוטה, בוטשת ומעליבה. ואת תרגישי איך תדרים שקטים יוצאים ממך החוצה, כאלה שאפילו היקום כורע לכבודם.
והוא יביט בך ממרחקים ויחייך לעצמו בידיעה המוחלטת שברגע שיאמר את תבואי. ואת תכרעי ותתפשקי ותתחנני שמצחך יפגוש את קצה נעלו. ואת תעופי לחלל כשהוא ישאל אותך מה את ותעני בגרגור חתולי ״אני עבד ממין נקבה של הזין שלך״.
והם יתחילו לבוא. מהעבר, מהעבר הרחוק, מהעבר הרחוק עוד יותר ומכל מקום. שולחים הודעות, מתקשרים ובודקים כמו כלבים שמרגישים ייחום של נקבה. והם לא יודעים שאת כבר מוכנה, שכובה על הגב ברגליים פתוחות וכשכושי זנב.
ואת תדעי בתוך תוכך שזו את שקראה להם לבוא. זה הכוח שלך. תזכרי את זה כשתפלי שוב.
את תתני לחשמל הזה לשלוט בך כי גם הראש לא יכול לו. ואת תקומי רטובה אחרי לילה שבו תזכרי כל פריים בחלום שבו הוא דרש ולקח והראה לך עד כמה רחוק את יודעת להגיע, ותעבירי יד על הצוואר מנסה להבין אם זה קרה באמת. ואת תרעדי כשזרם המים במקלחת יעיר אותך, וככה סתם באמצע היום את תחשבי איך הוא ישים אותך מול אנשים ויראה להם באיזו קלות את גומרת ונוזלת והפה שלך יתמלא בריר והתחתונים שלך שוב יהיו רטובות מהמחשבה שתיחנקי על הזין שלו, שתתחנני בשפות עתיקות שיבעל אותך בלי רחמים כמו ברברי. ואת תבטיחי אלף הבטחות ושבועות רק שלא יפסיק.
״יפסיק? רק התחלנו״ הוא יענה.
ואת תחייכי חיוך גדול.
חיוך של מטומטמת.