לפעמים בא לי שדברים יהיו פשוטים נורא.
שתגיד לי 'למה שלא ניפגש?' ואענה: 'כן, למה לא?' ובקטנה אם אין בינינו שום התאמה ואתה תמיד שוכח את ה-א' ומאמץ את ה-י' וכשתכתוב לי: 'אני יבוא אליך', המחשבה הראשונה שתעבור לי בראש היא לא: בחיי, איזה מטומטם. אלא: נו לא נורא, הוא שלח לי תמונות של הקוביות שלו בבטן והוא חתיך ממש אז לא נורא.
לפעמים ממש בא לי שדברים יהיו ממש ממש פשוטים.
אתה תגיד לי: חכי על ארבע, עירומה עם התחת מורם, או מונף או שובב או יובב או וואטאבר
ובמקום לחשוב על הסרט ההזוי שבו אתה חי, פשוט אענה: 'סבבה, למה לא?'
אחרי הכל, שלחת תמונה בלי חולצה וגם קצת ליטפת שם את עצמך, ורואים שאתה אוהב להשקיע וגם ללטף. את עצמך.
נו מילא, אז תבוא. לא צריך שנדבר, זה יהיה ממש מיותר. אתה תביא את הקוביות שלך שם בבטן ואת המראה הזחוח שאומר 'זיינתי את חצי תל אביב ואת הבאה בתור'.
ואם אהיה מיובשת אל תיעלב, אתה מבין, אני פשוט מרטיבה מהמוח, אני מרטיבה ממילים ומבטים, אני מרטיבה משיחות ומיד אגבית שמרפרפת עליי כך סתם, בטעות.
ולך? לך יש קוביות. גם יש לך ידיים יפות, וכולך מלא בביטחון וזה ממש מתוק.
לפעמים, בא לי שדברים יהיו פשוטים נורא.
גבר פוגש אישה
אישה פוגשת גבר
גבר רואה אישה
אישה רואה גבר
בלי התחכמויות, בלי מחשבות, בלי תהיות, בלי אשליות, בלי חפירות, בלי חוכמות, בלי צבעים, בלי ריחות.
רק עם קוביות.
