מלכודות של מילים

#1

ברגע אחד של שתיקה אי שם על הבר סובבתי את הראש ממך והסתכלתי על כל האנשים. הנשים יפות, יפות מדיי והגברים מטופחים, מטופחים הרבה יותר מדיי וכולם בסוג של הצגה: מרימים נוצות ומנסים להרשים. הגברים מתפארים, זחוחים ושחצנים, והנשים חמודות להחריד. בתוך שלל המבטים והשיחות אני מצליחה לזהות לרגעים מסוימים את עיני העגל המשוועות לא לחזור שוב אל לילה במיטה ריקה ואולי, אולי הפעם לקבל קצת אהבה. 

"מה את עושה?" אתה שואל

"מנסה לנחש, מי הולך לישון הלילה ביחד ומי לבד?" אני עונה. שנינו מספיק שיכורים כדי שאוכל לשכנע אותך לעשות דיבוב משלנו לזוגות מסביב. אחרי הכל אתה חתיכת פוץ קפוץ תחת ושחצן ויהיר מדיי כדי לעשות שטויות שכאלה ומזל שאתה מספיק שיכור כדי לזרום איתי על שטויות שאני נהנית לעשות.

#2

- "את אוהבת אנשים, אבל שונאת אדם. אין גבול לדואליות אצלך"

- "אני אוהבת לנתח אנשים ואיכשהו גם הם אוהבים אותי ומצליחים להיפתח אליי אחרי שתי דקות של שיחה. אני אוהבת לקחת מזלג ולחרוט פסים על קירות של לבבות שנחסמו, לייצר סדקים קטנים ולראות איך הכל מתחיל לנזול דרך החורים, אני אוהבת להצית מדורות. אבל את מרבית בני האדם אני שונאת. מיזנתרופית, גרפומנית, אגוצנטרית וואטאבר. זדיינו כולכם עם הניסיונות העלובים שלכם להגדיר אותי."

אתה צוחק. "ואת, מה עם כל הקירות ששמת מסביב ללב שלך?" 

- "בקירות שלי אף אחד לא מורשה לגעת. נעים לי בתוך השקט של עצמי. נעים לי בחופש. תן לי להמשיך לצוף. לא רוצה אף אחד בתוכי, לא בלב ולא בכוס"

- "ובתחת?" 

- "לך תזדיין גם אתה. שעות יושבים פה על הבר המסריח ולא שאלת אפילו שאלה אחת עליי. אני תפאורת רקע עבורך ואני מעניינת לך את התחת."

- "נכון. כי אני לא סופר אותך. לא באמת"

- "אתה גם לא קורא אותי אף פעם כי אני כותבת נורא ארוך ואני לא שמה תמונות של ציצי ותחת"

- "צודקת. אם היית שמה תמונות של ציצי ותחת הבלוג שלך היה ממתק."

- "את התמונות שלי אשמור לעצמי, זה המילים שאני משחררת לעולם מבלי שידעו מי אני. ואתה יודע מה הכי יפה? שגם אני לא סופרת אותך. אני לא צריכה שתמלא לי חורים, אין בי צורך שתסגור לי בורות פעורים. אני מבינה יותר מתמיד שיש לי אותי ואם בעבר לא סבלתי את עצמי אז היום נהיה לי יותר ויותר נחמד. ולעומת כל הדפוקות והדפוקים כאן על הבר, לא באמת מפריע לי אם אחזור לישון לבד או לא. בשני המצבים הכל בסדר."

- "בגלל זה אני מחבב אותך. את לא נזקקת."

- "חה! מחבב. קח את המחבב שלך ודחוף. אני נזקקת לכוס מים." 

- "את כזאת קטנה ששתי כוסות יין ושלושה צ'ייסרים הופכים אותך" אתה צוחק, "כזאת גורת אדם. בא לי לקפל אותך כמו מסטיק ולהדביק אותך מתחת לשולחן."

- "תדביק את אמא שלך מתחת לשולחן כמו מסטיק יא חתיכת דפוק. תן, לי רגע להניח את הראש כאן על הבר, הוא רוצה ללחוש לי משהו בסוד"

אתה מתגלגל מצחוק. 

#3

- "היא בסדר?" הברמן שואל.

- "היא בסדר גמור, רק צריכה קצת הפסקה מהסשן" אתה עונה ומבלי להביט בך אני יודעת שאתה מחייך. שחצן. הברמן מרים גבה, מסתובב והולך. 

ובתוך ההפוגה, כשהצלילים שמסביב הולכים ונעלמים והמחשבות שקטות, אני מרגישה איך אתה מזיז לי את השיער, חושף את הצוואר ומנשק אותי בדיוק באמצע העורף. אני מצטמררת ומרגישה איך הגוף ניעור לקראתך. אוספת את עצמי מהר ומתיישרת בחזרה לישיבה. לא להדליק מתגים שכבו, לא לשרוט את קירות הלב. להתרחק.

- "אתה יודע איך קוראים לעצם הזאת שנישקת עכשיו?" 

- "עורף"

- "קוראים לזה עצם הלוז וביהדות חלק טוענים שתחיית המתים מתחילה מהנקודה הזאת"

- "בגלל זה אני כאן. באתי להחזיר אותך מהמתים. תני לי חודש ואת הופכת להיות חיה, אבל לא סתם חיה, פרא אדם"

נחיה ונראה, אני ממלמלת לעצמי, נחיה ונראה.

#

"לא מאמין לך שלא מעניין אותך מי אני. זה גם חלק מהעניין"

"מעניין אותי לקחת את היד שלי ולדחוף אותה לתוך הלב שלך‎ גם אם אאלץ לעשות את זה דרך החור של התחת שלך‎"