מיה, מיה! קדימה מיה רוצי אליי, בואי. בואי כלבה טובה שלי בואי אליי. בואייי בואיייי, כן, כלבה טובה שכמותך. מה, ללטף אותך? פה? בראש?
כן? ומאחורי האוזן? ומתחת לסנטר? כן... כן... אני יודע שאת אוהבת את זה. כן מתוקה שלי, תראי איך את מכשכשת בזנב. בואי בואי קפצי עליי שניה, בואי אלייי. נכון שאת הכלבה הכי נאמנה שיש? נכון? נכון שאת ממושמעת שלי? נכון? מגיע לך פרס ברור. כן, כן, טובה, מגיע לך.
אז תקשיבי עכשיו: אני משחרר לך את הקולר ואת מחסום הפה, טוב? ואני מרשה לך עכשיו לעוף בין כל הבלוגים פה ולתקן להם בתגובות את כל שגיאות הכתיב, ההגייה, התחביר ומה שבא לך. שששש... מיה, אל תנבחי ככה מהתרגשות, אני יודע שזה מה שעושה לך את זה, כי מי מכיר אותך יותר טוב ממני?
במקום להתפלש בבוץ כמו כל הכלבות בחוץ את מתפלשת לי בתוך מילים. ואת, את כלבה כל כך טובה, למרות הביס הזה שדפקת לי לפני שבוע ובגללו חטפת את המחסום, וכן גם בגלל שאת לא יודעת לסתום את הפה שלך. מה את מייבבת? מה? את כבר רוצה שאשחרר אותך נכון? חולת מילים שכמותך, חוטפת לי סחרחורות מטעויות של אנשים, ממילים יפות שמתבזות ומתבזבזות. די, די ליבב די. הנה, אני כבר משחרר אותך כלבה טובה שלי. בואי תירגעי תירגעי.
שבי!
יופי כלבה טובה שאת.
ארצה!
אויש מהממת את.
תני יד! ועכשיו עוד יד!
ועכשיו רגל!
נו נו אני סתם צוחק.
רגלי!
אני אומר לך מיה, הרגע הזה שאת יושבת על זקופה בצמוד לרגל שלי הוא אחד הדברים הכי טובים שקורים. הרגת אותי עד שהצלחתי לאלף אותך אבל היית שווה כל רגע.
אני כבר משחרר אותך לתקוף כי את טובה, ואת ראויה ומגיע לך.
מוכנה?
#הכיכלבהשיש
(חולת מילים. חולה משגיאות. חולה בראש. אני. )
