מלכודות של מילים

ואז ברכבת התחתית אי שם בעוד מדינה בה טיילנו, ראיתי אותך בוהה בי תוך כדי נסיעה. 

"למה אתה בוהה בי?" שאלתי בחיוך מובך. 

אחרי הכל, זה שנים שהיינו ביחד והכרת כל תו ותו בפניי. 

"את כל כך יפה" ענית. "החופש הופך אותך ליפה הרבה יותר. נולדת לחופש ואת צריכה חיים שבהם תהיי כמעט כל הזמן בחופשה, נעה ממדינה למדינה, מחייכת את החיוך היפה שלך ועם אושר שכזה שמרוח על הפנים." 

אויש מותק, אין לך מושג אפילו עד כמה. אני מחייכת ביני לבין עצמי.

יותר משנתיים אחרי הנסיעה האחרונה שלנו ביחד, החופש לבחור נמצא בידיים שלי. 

המזוודה ארוזה והדלת נסגרת. 

הכל עניין של בחירה בחיים. 

(תהיו ילדים טובים, נתראה בקרוב שוב)

(לא. זאת לא אני בתמונה, אני יותר כוסית.)