לפני 7 שנים. 12 ביולי 2017 בשעה 6:55
אי אפשר להיות יותר מדי עם תקווה...
היא באה והולכת ובאה והולכת כמו בת זונה.
אז הנה שוב אני מאבד אותה..
החיים המסובכים שלי
יום יום עובר וכל דקה נמשכת כמו נצח. פה ישיבה. פה פגישה. פה עבודה. אבל בסוף תמיד יש קצת זמן לנוח ולהסתכל על המצוק/ הבחורה בתדהמה.