יומני היקר

כשהוא לא זמין ואין לי יחס 

ובמקרה אני ביום כזה שגם ככה קצת מאתגר אותי

אני אוכלת 

קצת מרגישה כמו בסשן רק שאני היא זו שדוחקת את עצמי עוד ועוד לקצה 

עד שאני בתחושת גועל וכאב 

ואז אני נחה. מלאה באוכל, בתחושה נפוחה ומעיקה וברגשות מעורבים. 

חבל שאין לי אפטר קייר שיחבק אותי וירגיע 

מה שיחבק אותי זה עוד קצת שומן שיתווסף אם אמשיך כך 

וכמו שאני שואלת את עצמי שאלות על האכילה, אני שואלת גם על הבדסמ- 

למה אני צריכה את זה? 

אם אני ממשיכה לעשות זאת, איך זה משרת אותי? 

איזו מטרה זה משיג? 

גחמה רגעית? מילוי עכשווי של חור רגשי? קטרזיס של הגוף? הלקאה עצמית? 

לפחות בבדסמ יש שם מישהו מולי שמחבק אותי 

וכשאני איתו אני לא רעבה לאוכל בכלל. 

אולי אני צריכה אותו במקום להרשם לאיזה חלי ממן שכזה 

אם רק היה זמין לי יותר

ובמיוחד בחגים