אז מזל טוב, אזרת אומץ, הסתכלת פנימה ואחרי חקירה של שנים הגעת למסקנה שלא בנח לך בגוף גברי. הגיע הזמן לצאת לעולם.
בזוגיות הכי הרגשתי את הדיספוריה. מה שלא הוגן כי זה גורם לזה להשמע כמו משהו מיני ובתור מישהי שסוף סוף החליטה להגדיר את עצמה, את מחפשת נואשות להתרחק מהאנשים שרק מתלבשים בבגדי נשים כי זה מעמיד להם את הזין (לא שיש משהו רע בזה).
זה התחיל הדרגתי.
יצאתי לחודש עם מישהי מאד חמודה ומערכת היחסים הלכה טוב. שתינו אהבנו פילוסופיה. אבל לא הצלחתי לגמור. זה לא משהו חדש. אני לא נהנית מפעולת החדירה. לוקח לי שעה לפלוט זרע. אז אולי את הומו? יכול להיות. אז ניסיתי זכרים ולא הצלחתי להימשך. מכאן עולה אחד משלושה דברים: או שאני א-מינית (מה שנפסל במהירות כי אני גומרת לבד יופי), או שאני הומו בהדחקה (מה שיותר קשה לבדוק) או שאני פשוט נמשכת לנשים בצורה אחרת. היא אהבה שדחפתי לה אצבעות בפה, אבל לא ציפית שפתאום אקח את האצבעות שלה בתשוקה של הרגע ואנסה לזיין אותן. כשזה רטוב העברנו אותן זו לחור של השניה וביקשתי שתנחה אותי מה לעשות איתן בפנים. וזו הייתה חוויה מעניינת, אחרת, מדהימה, מיניות שלא הכרתי אבל ידעתי שזאת היא, אבל לא ברת שיחזור. היא חיפשה גבר. אני הבנתי מה אני מחפשת בשלב זה.
במשך חודשים לפני האירוע וגם אחריו חיפשתי באתרי היכרויות ספציפית בנות שמגדירות את עצמן כבי, אפילו לסביות. אבל כשמגיע אליך הביתה בחור, ועוד עם מבנה אתלטי, את לא חושבת על קוקטיילים ושיחה על בגדים (וגם אני אל האמת כי אני לא אוהבת ברים, מאד אוהבת בגדים אבל לא אדבר רק על זה אבל נו הבנתן אותי). לא הייתה לי ברירה. כמו בקבוק שמפניה הייתי חייבת להתפרץ כבר. אני חייבת מישהי שמבינה אותי.
אז פתחתי את הפרופיל שזה למעשה מעשה פומבי ראשון בתור משהו שהוא לא גבר. ידידות רבות אספתי כבר עם הזמן לפני כן שיודעות את הסיפור שלי, אבל מעולם לא העזתי איתן להיות משהו חוץ מגבר. לא יודעת למה. רציתי, דיברתי איתן על זה, אבל האנטיפטיות שלי גם ככה מונעת ממני לצאת מהבית ביומיום, אז להיפגש עם ידידה ועוד בבית ולא בבית קפה, קשששה.
ונתקלתי ביחס הראשון שאנשים טרנסים מקבלים. הגברים התבטאו ראשונים ושלחו עשרות הודעות. הבהרתי שאני לא רוצה, אבל הם לא קוראים, במיוחד כי התמונה הזמינה היחידה שהייתה לי היא עם גב למראה ותחת בתחתון סגול כי קראתי באיזה מאמר שבגדים נשיים רבים לא מחמיאים לטרנס כי הם מותאמים לקימורים של אישה.
ואז הייתה התגובה ההיא - 'למה שלא תגווני'. נזכרתי בידידה שלי, לסבית, שסיפרה לי על התנסויות עם גברים שהובילו אותה לבכי וחשבתי לעצמי - כמה אדם יכול להיות חסר רגישות? לא לי, לא אכפת לי, אבל לפנות כך לאישה?
והרי הם לא מחפשים היכרות, כי אם זיון. אחרת הם לא היו שולחים הודעה לפני שקראו, אם קראו הם היו יודעים שאני לא מעוניינת, ואם קראו, ראו שלא מעוניינת ושלחו, אז זה לא מעניין להם את הזין.
איך בכלל מוצאים נשים באתרי היכרויות? קודם כל למי אני פונה? לסביות? בי? ואיך? הרי נשים בדרך כלל לא יוזמות היכרות.
מצאתי רק מישהי אחת בקיופיד. אבל פניתי לכלוב בגלל זה. הנחתי ששם אמצע בנות שקצת יותר מקבלות מינית.
החשש העיקרי שלי הוא שמשיחות עד כה כנראה שגם נשים רואות בטרנסיות כ'אישה עם צעצוע מין מחובר לה לגוף' או בכלליות - 'צעצוע מין'. אני לא יודעת אם התנסיתי בחוויה כזאת. אני גם לא רוצה. אני לא רוצה להיות צעצוע יפה.
אתמול אחרי דייט מבאס דפקתי פרגית בלאפה וחשבתי לעצמי במה אני מעוניינת בזוגיות.
זה ניחם אותי. כאילו, העובדה שאכלתי אוכל סליזי ועטור שומן ופחמימות נפלא.
אבל גם ההבנה שאני באמת לא סתם קרוסית.
כי כשאני עוצמת עיניים וחושבת איך אני רוצה להיראות או להיות, זה לא בחורה סופר מאופרת ומתוקתקת. זה אפילו לא דימוי סופר ממוגדר של נשיות. לא כזאת שעושה סלפים מוגזמים ברחוב או יוצאת למועדונים כדי להיראות יפה.
אני מדמיינת את עצמי כמו ידידה שלי, קתי, שיוצאת לעבודה עם שיער ארוך, לא מאופרת במיוחד עד לא מאופרת בכלל, חולצה סבירה ומכנס סביר, אולי חצאית יפה. נשיות מבחינתי זה יותר אופי מאשר לוק. משהו פנימי שמתבטא בחיצוני. משהו שיצא לי לחקור ולקרוא הרבה עליו בתיאוריות מגדריות (אבל רק מדעיות), שקל לי נורא כשאין לי כח להצביע על מלאנתלפים טקסטים שכתבתי לעצמי ולומר למי ששואל 'הדבר הזה'. ובזוגיות? אני בסך הכל מחפשת מישהי שאוכל לחבק. לא סשן עם סטרפאון, לא התעללות, לא 'להתלבש סקסי ואז להזדין' רק להיות מתחת למיטה עם סרט גרוע ולצחוק עם מישהי.
