אז אחרי שקיבלתי דחיה של החיים בטינדר (שיחה שהולכת ממש טוב עד שהיא קולטת שטרנסית) החלטתי שזו הזדמנות טובה ללכת להתמרמר לי אצל חבריי הטובים כאן בכלוב.
אז כתבתי למה amabilis, בואו אחלוק איתכם זהויות אנונימיות וכינויים חביבים אחרים שיצרתי לעצמי בעבר.
hephaestusmith האהוב עליי. זה שם העט שלי תאכלס. אני מאד מזדהה עם הפייסטוס. הפייסטוס האל היחיד במיתולוגיה היוונית שנולד שבור. אמא שלו, הרה, לא אהבה את זה במיוחד והשליכה אותו מהאולימפוס. בדרך למטה הוא שבר את שתי רגליו. נימפה מצאה אותו וטיפחה עד שגדל והועבר לידי הקיקלופסים שלימדו אותו את מלאכת הנפחות בה היה מאד מוכשר. כל כך מוכשר שבבגרותו החזירוהו לאולימפוס.
מי שקרא את הבלוג יודע שיש לי לא מעט בעיות. אמא שלי בצעירותי אמרה לי כמה פעמים שאני ברוכת אינטיליגנציה שכלית אבל שאין לי כלל רגשית ושהאחרונה יותר חשובה להצלחה בחיים (להגנתה זה חלק מתיאוריה די מפגרת שבנתה, אחותי הייתה עם הרבה רגשית ושכלית ממוצעת, הקטן יותר היה עם שכלית ורגשית גבוהות אבל שוות). לא היו חסרות לי בעיות. במיוחד בגיל צעיר בו השכל מאד מאד גמיש ומסוגל ללהג הרבה דברים משונים. אבל די השליכו אותי לשלי. את הקיקלופים שלי מצאתי לפני הנימפה. פילוסופים, אומני לחימה ומכונאים. מהם למדתי האמת לפצות על הנכות המנטאלית שלי. הנימפה שלי היא האהבה מגיל 19 שהובילה אותי ממש ללמוד על בני אדם. חלק ממה שמעניין בהפייסטוס זה שהסבל הוא חלק כה אינטגרלי בזהותו. הוא אל הנפחים. חייו תלויים בכבשן החם. והוא כל כך טוב בכבשן החם, כי זו צורת ההתבטאות שלו במציאות בה הוא 'נכה'.
urbanwabisabi היא הזהות שלי כשאני מצלמת או עוסקת בויזואלי.
הרעיון אצלי התחיל כשישבתי בבית קפה פעם אחת ואז קלטתי כמה אוקלידית העיר עם מבניה המבלניים המסודרים. הזמן שלנו, היצור הרצוף הזה, מחולק למקטעים מבודדים של ארוחות, עבודה, שינה, התודעה עוסקת כל הזמן בלסדר, וככל שהתודעה חריפה יותר, כך היא מסוגלת לסדר אי סדר רב יותר. לכן מוצאים אנשים אינטיליגנטים שומעים מוזיקה עם דפוסים מורכבים יותר. מצידו השני של המתרס, ככל שהעולם מסודר יותר, כך הוא מאתגר פחות את האדם והאנושות מתנוונת.
במקביל, העיר היא מבנה של סדר, אבל אי הסדר במערכת חייב לעלות. אנו חשים זאת בהתחממות הגלובלית, בסוף אבל האי הזה של סדר חייב לקרוס, והוא יקרוס. כמו שהוא תמיד קרס.
wabi sabi זה למצוא יופי באי סדר, בלא נח, בכואב, בטבעי שלא ניתן לעצור. הרבה פעמים חיפוש אחריו במבנים אנושיים.
אני אוהבת להשתמש באלמנטים קלאסים מדוקדקים עם שברי חרס קלים אותם משבצת בזהב כדי ליצור מבנה אסתטי חדש.
זה גם ביטוי יפני, מה שמקושר לכך שהתפיסה האסתטית שלי, ובאופן כללי המון מהעיסוק שלי, יפני.
אורבאני כי אני אורבאנית. אולי יותר מעירונית, קוגנטיבית. התודעה שלי חזקה ועירנית, בונה תמיד מגדלים מסודרים. פעמים רבות זה מקשה עלי לעבוד כאמנית. במיוחד כאומנית לחימה. אבל זה למה פילוסופיה ואומנות משלימות זו את זו. הסדקים במבנים הקוגנטיביים הם המקום שבו הסדר יכול להישבר ובכך להיווצר תפיסה חדשה, חזקה יותר, אטומית יותר. לכן אני משבצת את הסדקים בזהב.