סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מכתבים לאישה לא ממומשת

מחשבות. רובן אמיתיות. חלקן יכולות להיות אמיתיות. כולן יכלו לקרות לי באמת.
לפני 7 שנים. 4 בינואר 2017 בשעה 15:10

הצצתי בך דרך חרכי החיוכים שהוא הפיץ לעברך. גם את נראית שמחה, ולשונך קרצה לי מתוך פיך.

סקרתי אותך ארוכות.

נראית טעימה ולא יכולתי לחכות כבר להתחכך בנקבוביותיך, לענג את שפתייך העליונות והתחתונות, לרקוד עם מקבילתי את ריקוד הוואלס המשוגע הזה.

הושקיתי יין, והורעדתי כאשר צחקתם. שמתי לב שגם הלשון שלך כבר נהיית סמוקה ומוכנה לפעולה.

סימנתי לה שתשלח הודעה שתגיע במהירות מטה, וכך עשיתי גם אני. איבר מינו הזדקר חיש קל, ולשונך סימנה שהשלולית בתחתונייך גדלה.

 

התחלנו לרקוד.

 

הנשיקה הייתה סוערת ומלאת תשוקה.מרוב הרעש אני ומקבילתי היינו צריכים לצעוק כדי לשמוע עצמנו. היא הייתה יפה,לשונך, יפה כמוך.

 

אמרתי שאחזור מאוחר יותר, ועשיתי את דרכי במורד צווארך. הערתי משנתה את הנשיכה, ויחד עינגנו את עורך המתוק, הלבן,הוורוד,היפה. איזה עולם אכזר הוא זה, שלא נותן לי ללקק את עורך בכל שעה משעות היום.

 

איבר מינו כבר היה חסר סבלנות, אבל גם ידע שאני השולט. מתי שאחליט, הוא יוכל להיכנס אלייך, ולא לפני.

ידיו טיילו על עורך,היכן שכבר הייתי - מלטף, מגשש, לופת בעדינות. הוא הוריד את חולצתך, ולא חיכיתי שתרד החזייה.

פטמותייך הזקורות דרשו בשלומי, וזינקתי אליהן חיש. טעם גן עדן, ונאנחת בהנאה, בזמן שליקקתי כל פטמה כאילו הייתה זו הראשונה שראיתי בחיי, ובאמת, כאלה יפות לא ראיתי.

ידיו מחצו את שדייך, ואת נאנקת. ממבט על ראיתי כבר את תחתונייך רטובות, שפתייך אדומות, רק מחכות שאבוא, שאנשק, שאנשוך, שאענג.

 

נעניתי.

 

נהר של עצמך קיבל אותי בברכה אל ארמון המלכה, ודופק איברך היו הלמות תופים שבישרו על בואי. הגעתי. מראה מפעים, טעם גן עדן.

 

רקדתי עם איבר מינך שעות ארוכות, והוא איבד עשתונותיו. גנחת, צעקת, אצבעותיי הצטרפו למחול. איבר מינו צרח מחוסר אונים, אך הוריתי לו לשתוק - זהו הלילה שלי.

 

לשונך חייכה בהסכמה.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י