כשהייתי ילד, הלכתי לצופים. לא כי רציתי, לא כי הנחילו לי בבית אי אילו ערכים, אלא כי כולם הלכו. אז גם אני הלכתי.
זה היה באפריל, ואני חושב שהייתי בן 10. במגרש המשחקים העשוי מבטון, בין עצי האקליפטוס עמדנו בשורות, בזמן שהמדריכים החלו לחלק אותנו לקבוצות קבוצות. הייתה אווירת התרגשות באוויר, ורק אני רציתי לסיים כבר וללכת הביתה לשחק כדורסל.
ואז היא בחרה אותי.
זו הייתה הפעה הראשונה שראיתי את מיכל. היא הייתה בת 14, ג'ינג'ית מנומשת ולבנה, עם שיער חלק עד הכתפיים, עיניים מחייכות ושדיים שרק החלו לגדול. היו לה מכנסונים קצרים במסע חאקי ורוח חיים שהייתה מדבקת.
זו הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי מינית. הזקפה לא ידעה לשלוט בעצמה שם ,במגרש המשחקים העשוי בטון, ונאלצתי לברך אותה לשלום וישר לברוח אל יער האקליפטוסים כדי להרגיש את עצמי.
הייתי חודשיים בצופים. פעמיים בשבוע הייתי מגיע כדי פשוט להסתכל על מיכל. היא הייתה כל כך יפה, ומקסימה, ועם קול צרוד שדיבר מילים שלא הקשבתי להם כי הם היו כמו מנגינה. כשהגיע הקיץ, היא היא הייתה יושבת עם המכנסונים בישיבה מרחית והם נמתחו על גופה ועלו כמעט עד קו תחתוניה, והייתי מחכה שעות לתנועה אחת של רגלייה כדי שהם יחצו את הקו ואוכל לצפות בשיערות ערוותה.
הייתי חודשיים בצופים והייתי בטוח שבזמן הזה שדיה הזעירים גדלו במהירות עצומה ושימשו לי מקור פנטזיה בלתי נדלה.
בזמן הזה גם פיתחתי כנראה את כשרון ההצחקה שלי, כי רציתי להרשים אותה. והיא צחקה. הרבה. היה לה צחוק מופלא.
אחרי חודשיים ראיתי אותה לראשונה עם החבר שלה. זה היה בקולנוע, והלכנו לראות את חזרה לעתיד. הוא היה גולש שחום וגבוה, והיא לבשה שמלה פרחונית קצרה. אני בטוח שבאותו ערב הוא ראה מעבר לקו תחתוניה, ואני נותרתי שבור לב.
יום לאחר מכן הודעתי להורים שלי שאני רוצה לעזוב את הצופים.
ראיתי אותה השבוע ברחוב. היא לא זיהתה אותי כמובן, והיא נראתה בעיניי בדיוק אותו דבר. ועם שני ילדים. ועם בעל שהיה דומה לי.
אולי גם אני הייתי הפנטזיה הראשונה שלה?