מכתבים לאישה לא ממומשת

אבל היום הייתי חייב לדבר עם אמא שלי. זה היה יום של החלטות והיא עדיין נותנת העצות הכי טובה שאני מכיר,גם שלוש שנים וחצי אחרי שמתה. 

אז עליתי. למרות שזה מישור. וישבתי. למרות שאסור. והדלקתי סיגריה. למרות ש... לא יודע אם אסור, אבל אם זה מקרב למוות, אולי זו אמפטיה?

ושאלתי אותה מלא שאלות על מה אני צריך לעשות בקריירה, ולמה דבר אחד טוב יותר מהשני. ורק קשר שהיא כל כל טבוע בך מהיום שאתה נולד, עוד לפני כן אפילו, יכול לנהל את השיחה במקום זה שמת. ודיברנו, ובאופן מפתיע לא קיבלתי את התשובות שרציתי, אבל הן כנראה התשובות הנכונות. 

התגעגעתי אליה. 

לפני שהלכתי, סיננתי לה - "אמא, את יודעת שפעם הזדיינתי עם מישהי על קבר לא רחוק מכאן?" 

רוח חזקה הבליחה לרגע בבית הקברות וניערה את העצים. חייכתי לעצמי. תמיד ידעתי איך לעצבן אותה...