מכתבים לאישה לא ממומשת

זה יכול להיות כל עץ כמובן, או אפילו בבית שלי, אבל שם ראיתי אותה לראשונה, שם אנחנו נפגשים כמעט כל יום, אז מניח שיהיה משהו רומנטי בזה שזהו העץ.

אני בוחן אותה כבר זמן רב. בשנות הארבעים המאוחרות, עם תספורת קצוצה ושיזוף שהיא מטפחת שנים, מבט מאונפף ושפה תחתונה קורצת. כשהיא נכנסת לגינה אני לא מסוגל להוריד ממנה את העיניים. היא שמה לב. ולפי ההתנהגות שלה היא גם נהנית מזה. 

היא נשואה, לא בטוח שבאושר. היא מתגרה, משחקקת - אולי נהנית מתשומת הלב. 

אני מדמיין את גופה השרירי והשזוף קשור לעץ הנמצא בחשיכה מוחלטת בשעות הלילה, ואצבעותיי בתוכה, כשהיא לא יכולה להוציא הגה כי ישנם אנשים שעוברים ושבים עשרה מטרים מאיתנו. 

אתמול דיברתי איתה והזקפה שלי הייתה קשה להסתרה. גם מזה היא נהנתה.

את הנשואה. את צריכה לעשות את הצעד הראשון. יאללה.