לפני 5 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 9:42
היינו שמונה מבוגרים ותשע ילדים ועוד 300 אוהלים מסביב ואף אחד לא דיבר איתי כי הם היו עסוקים בלרדוף אחרי הצאצאים שלהם.
ואני אחרי שבוע של קפיצה בין חמישה פרוייקטים ומחלה ותשישות מחשבתית ישבתי על כסא מתקפל מול הים בזמן שהשמש התחילה לרדת לה ורוח צפונית נעימה טפחה על פניי.
והמוח שלי היה ריק. אם תשאלו אותי עכשיו אני לא יודע על מה חשבתי וכנראה שממש לא חשבתי על כלום.
וזה היה רגע של אושר צרוף.
