לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קשיח. פציח. שביר. קשיח.

נשלטת בלתי נשלטת.

מ.ש.ל
לפני 4 שנים. 26 ביולי 2020 בשעה 18:19

 

בעולם המרוכך והממותן שבניתי לי פה 
המילה בַּעֲלוּת
היא ישירה

כמו סטירה חזקה לפנים.

 


נשיקה רכה ויד סוגרת חזק על צוואר
תובעת בַּעֲלוּת.

 


היד שלך מונחת
בין רגליי
בנונשלנטיות**

מתופפת

כאומרת:
שלי
לשימושי.

 


בַּעֲלוּת.

 

(ככה קטנה)

 

 

**שלך. רק שלך. אני מתה שם. מתחת לתיפוף הזה. 

 

Agate - הבעלות היא תחושה או מסגרת?
לפני 4 שנים
שדה משחת​(נשלטת) - הו, מסגרת שיש לה פה הצדקה רק, רק כשהיא נותנת תחושה.


נגיד בלוט, בתוך אגרוף קפוץ.

האגרוף הקפוץ אומר: הבלוט הזה שלי.
והבלוט?
מרגיש את האגרוף הזה שקפוץ סביבו.
עוטף.

מרגישה?
לפני 4 שנים
Agate - מאוד
אבל זה גורם לי להרגיש נחנקת ומפוחדת
(אני מחפשת את התחושה הזו אבל לא יודעת איך להכיל אותה)
לפני 4 שנים
שדה משחת​(נשלטת) -
הו
אז זה לא האגרוף הנכון...

99.9% מהאיגרופים יסתיימו בדיוק כמו שתארת. חנק ופחד וצורך נואש לנשום ובעיטות של לחץ כאילו החיים שלי תלויים בזה.
מקרה אחד, בודד, בו הקרום לא חונק, לא סותם נחיריים, לא מאיים להטביע, או לבלוע.
שלא צריך לבעוט בו.

כמו שאת מתעטפת בשמיכה שניה לפני שאת נרדמת,
מהדקת אותה
בדרך שידועה רק לך, שאוטמת איפה שצריך ומגוננת איפה שצריך ומשאירה פתוח איפה שצריך.

כזה.
שמהדק, אבל לא חונק.
כזה. שלא צריך לבעוט בו.


על החתום,
הבועטת הראשית
(או בשמי האינדיאני: רגל-המחץ)
לפני 4 שנים
Agate - תודה רבה שכתבת את זה.
לפני 4 שנים
שדה משחת​(נשלטת) -
לא לא, יקירה, תודה שהבאת אותך כ כ ה. הדלת שפתחת רחבה יותר מהפוסט עצמו (:
לפני 4 שנים
Espresso​(שולט) - אוהב את הדיון שהתפתח כאן
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י