הפער המטורףף
בין חומות הבטון שלך ומחסומי הבטחון והקליפות העבות
לבין
הרוך העמוק והחשוף של הנשיקות שלך
(ברגיל, אתה מתהלך בחיים שלי בעדינות של פיל בחנות חרסינה, אבל בין השפתיים שלך, כשאתה לוקח אותי לאט וארוך וחם ועורג ושומר, אני כלי החרסינה)
ואת הפער
בין התנועות שלך שתמיד מהירות וביצועיות ותכליתיות (כשאתה פותח בקבוק סודה ונוהג ומכפתר וחופף ומורח קרם שיזוף על הפנים ב2 שניות ככה שתמיד נשאר לך קצת לבן בזוויות של האף ובלמטה של הסנטר)
לבין סט התנועות הנפרד
שמגיח מולי
כשהאצבע שלך עושה מעגלים איטיים על הפטמה שלי או
בתוכי
ואת הרגע המסוים הזה שבו הקול שלך נמהל בחום
וברוך
אמאלה, אני מתה שם, שתדע
ואת הרגע הזה שהקול שלך מרצין
פתאום
ואת הקול שלך כשאתה מלמד אותי דברים
ואת הצחוקים השונים שלך (ספרתי כבר 3)
ואת החמימות של הרוק שלך כשאתה מערה אותו לפה שלי
ואת זה שאתה תמיד יודע ככ הרבה
ואת הסקרנות שלך, ככ אני אוהבת
ואת העומק שלך
זה שאתה מסתיר
אותו אני אוהבת
הכי
יום הולדת שמח🧡
