קשיח. פציח. שביר. קשיח.

 לפני כמה שנים.

היתקלות מקרית עם שוטר.

הוא מעיר לי הערה,

אני יודעת שאינו צודק,

מגיבה.

ארוע פצפון שהיה יכול להסתיים בהערת השוטר,

הסתיים בשלילה של חודש.

(חודש בלי לנהוג. סשן מרוֹצֵץ-שליטה הכי הארד קור שיש. בדוק)

זה ככ פשוט. ארוע קטן (עוולה. עוולונת) הוליד רגש חזק (אי צדק)- בום תגובה.

ככה בונים אימפולסיביות לתפארת.

גירוי- בוםתגובה.

גירוי-בוםתגובה.

תגובת ה'צודקת'- מיידית וחזקה.

תגובת ה'פקחית'- מושהית ומאוזנת.

החתיכה החסרה היא ויסות. רגשי. ומנה גדושה ממנו.

כזה שיעמעם את גל הרגש הראשוני שמציף ומסתיר את שדה הראיה

וכך יאפשר לבחור תגובה אדפטיבית יותר מבין רפרטואר רחב יותר של תגובות.

לא, מוח. 'תספרי עד עשר' לא עוזר. אתה מבין? זה מעגלי. אילו הייתי י כ ו ל ה לספור עד עשר, לא הייתי צריכה שיציעו לי את זה. 

לא כיף פה, בכף הקלע.

"אולי נסי להיות קצת יותר פקחית ופחות צודקת?", שאלת.

אילו היית יודע כמה תגובות ציניות וסרקסטיות עלו בי אל מול השאלה הזו (23,677,766)

שתקתי אותן.

לא כי אני פקחית.

פשוט, עייפה.

מלרצות בדיוק את זה.

#לומדתלספורבדרךהקשה