לפני 6 שנים. 15 באפריל 2018 בשעה 11:42
אני מתפקעת מהעסיס הזה שלך
ובא לי לטבול את שתי הידיים עמוק בתוך המילים שלך ולמרוח אותי בהן מריחות עבות ולא מדויקות עד שאהיה כולי מכוסה במתק החריף הזה ואתפלש בתוכו ואתה תשמע את הקולות ואני לא אצטרך להסתיר אותם ואני אהיה עטופה בהן עד שאי אפשר יהיה לראות את העור שלי ורק העיניים שלי יבצבצו, מתערפלות ומתבהרות ומתעמעמות וזוהרות
ומתחננות ואני אפילו אוכל
לא להסב ברגע הזה את מבטי מפניך.
ככה. בנשימה אחת.
לפעמים רק ככה יש לי אומץ.