wildfire

עובר עלי כל כך הרבה דברים

שאני לא מצליח לעכל את המחשבות שלי
דברים חיובים ברובם 

הפינקיס שלי צדקה אני לפעמים יותר מידי מ0 ל180
ועכשיו אני מנסה למצוא איזון 
אבל אני גם מאוד אוהב את הכאוס
________________________________

אני לוקח סכין
והעור שלכן הוא בד הציור שלי 
קאנבס מתוח 
והכול נהפך לדקה לשקט
שום דבר אחר לא מפריע לי
עכשיו אני מצייר עליכן
הסכין נוסע כמו מכחול
הקולות שלכם הן משיכות

הפרימל נגמר בציד
והניצודים מבקשים את הסכין
והצד הסדסיטי שלי מזיל ריר
בזמן שאני יוצר ואתם האומנות.

אבל רק על הפינקיס אני חותם את שמי

ואני שמח שאת כאן

זהו שום דבר אחר לא חשוב לי לומר כרגע

זה מספיק

את האוצר שלי

את שלי

את כאן איתי

לצוד 

לתפוס

לחרוט את השם שלי עליך

לשמוע את הגניחות שלך

להשמיע את הנהימות שלי

לחבק אותך

לישון

וחתולים מגיעים לחדר לישון אתנו

מזה עשוי גן העדן הפרטי שלי

we are the dark of the night"
We are the sermon of fight
We bring the nightside
"Sacred and wild

(Powerwolf)

התעוררתי לבוקר עם רעב פראי,
זה היה הזמן לצוד
ואת היית שם.

ניסת להתחמק אבל רק מעט
היית טרף קל ובסוף הבשר שלגופך התחיל להיאכל על ידי
שיניים ננעצו בבשר רך וטעים
ציפורנים סימלו בעלות

הידיים שלי טיילו על גופך
מזכירות בהיכל שבין רגלייך למי הכול שייך
נעמה גרונית יצאה ממני
כל כך חזק שזה הבהיל אותך
ונשימתך נעצרה כאשר ידי חנקו אותך

איילה יפה ועקודה שלי לזבח
כל גופך מנגינה לרגלי

וכאשר הישבן שלך התרומם מעצמו
היד שלי עלתה אתו
חזקה מלרוב 


ללא הצחוק שכל כך מאפיין אותי
ללא המקצב של שירי ילדות
לא הייתי צריך קיין, או פלוגר או שוט
הידיים שלי הספיקו להאדים אותך לשלל גוונים
לעלות אותך בשלל של צבעים
המטרה שלי הייתה אחת
שכל ישיבה היום על כיסא תזכיר לך למי את שייכת
רכוש יפה שלי


לאחר הציפורנים הגיע הזמן לסמן את הזונה המעופפת שלי בסכין הצייד
הפגיון הפולחני שלנו משחק אט אט בגופך
ואז באבחה מופלא חותך את בשרך
מסמן את הרונות שלי 
את שם הטריקסטר 
חזק יותר מבעבר, בולט, על המזבח שלי


לאחר המרדף 
אני מחבק אותך אלי
מרגיעה את נשימתך
ומחייך כי אני רואה 
שכעת את מקודשת לי בגופך, בנשמתך, ובליבך
 

דיבורים על חתונה בקרוב במשפחה שלי, של אנשים יקרים.

מחשבות שוב על חו"ל , יש עוד וריאנטים.

דרך איטית מאוד להוריד מהמשקל שעלה מהלחץ של השנה הקודמת , קצת יותר משליש ירד וקצת פחות יותר משני שליש בדרך.

ללכת ברחוב פתאום בלי מסכה.

שגרה ישנה חדשה קוראים לזה פוסט קורונה אבל בעולם יש עוד מקומות שאנשים מתים ועדיין אופטימיות זהירה, 

ורצון  עצום ללכת לvip בקולנוע

אם אתם לא מאמינים שהקורונה קיימת דפדפו הלאה ואל תפנו אלי תודה

בין יתר הפנינים של היום:

"לא היו ניסוים בבני אדם בארץ לפני"

"הWHO רושם הנחיות לשקר לגבי מקרי התמותה"

"בתי חולים מקבלים יותר עם הם אומרים שאנשים מתו מקורונה"

"יש מחקרים מדעים ואתה סתם לא קורא"

ושאר פנינים לא מבוססים

שאין לי כבר כוח להסביר למה הם בולשיט

בקצרה 

בעבודה שלי אני רואה כל יום

איך אנשים מנסים לשפר את חיינו למרות ובגלל הקורונה

זה כן קיים

זה מבאס 

לחשוב שיש לנו שליטה והכול שקרים

ובעצם יש לנו כוח. זה מנחם כי אם יש לנו שליטה זה פחות מפחיד

אני מעדיף לפחד ולהיות מחובר למציאות

זאת לא המחלה הראשונה בעולם,

זה לא האחרונה. האם היה ניצול ציני של המצב על ידי המדינה

כן, אבל מתי אין?

האם כל המליון ורבע מתים בכל העולם זייפו? fuck no

כי נמאס לי להסביר בצאט

אני גבר עם ציצים 

לא מתלבשת, לא קוקסינל

לא לדבר איתי בלשון נקבה

תודה

כן הזין שלי עדיין יותר גדול משלכם

גם כשהוא יושב בשקט בארון

"אוהב, מכיל, תומך, מרים, ומעצים"

המילים שלה מהדהדות בי בגאווה

עבורי זה מה שאמור להיות שולט

עבורי זה מה שאמור להיות בן זוג

ואני מצליח

אני שם

והיא שם איתי מלוטפת

וזה תחושה נפלאה של נצחון

אני יודע שאני עשיתי ועושה דברים בשביל הקשר

אני עדיין מרגיש כל כך בר מזל שיש לי אותו

כואב לי ואני מרגיש בלתי נראה,

יש לי הרבה יותר מלאחרים אז אסור לי להתלונן.

העולם בחוץ בדרך לרנאגרוק

הסוף מתקרב.

אבל על הספינה הציפורנים מנקרות בבשרי 

חורים ,חורים מלמטה עד למעלה נכנסים לנפש.

הארס נוטף ואין לי כוח יותר

האדמה הרועדת היא אני

ואני צורח צרחות שאיש אינו שומע.

הקערה שיצקנו בחיינו היא זהב אבל

אולי הקערה נהייתה כבדה מידי

אולי כבר קשה בתנוחה הזו להישאר לידי.

אולי לך כוח לנסות יותר.

סוף העולם מגיע, אין איש שאני רוצה בקרב לידי יותר ממך.

ואין דרך שבה אני מרגיש יותר לבד מאשר ההבנה הזו.

כי את האוצר שלי ואני שומר עליך