ספייס. האם הגוף שלי או הנפש שלי בוגדים בי? או שאני בגדתי בהם עד היום? וכי מה כבר חוויתי? בחורה יפה, נמוכה ממני, עם נפש עמוקה, שמקרינה איכות, וורבלית, ומעל הכל - לא פוחדת לגעת, להקשיב, להגיע לאינטימיות רגשית, שהעזה להעמיד אותי במקום. וכן, השמועס שהיא נתנה לי הזכיר לי קצת את מי שהייתי פעם. את הגינונים שהרבה זמן נטשתי. הרכות שלה מחד והחוזק שלה מאידך, והחושניות האגבית (כביכול) שהטריפההה אותי יותר מדי בקצב עולה לאורך כל השיחה.. ההבנה שלה בשליטה, החיפוש שלה אחר הנקודה העמוקה ביותר היכן הדברים מתחילים, ולגעת בסשן במקור ולא בסימפטום, הם שהטריפו אותי והעבירו בי תחושות וחשקים שכבר שכחתי איך מרגישים.
ושוב, מה בסך הכל קרה לי? מה כבר חוויתי? רצון להתמסר? למה? ומה עשיתי? ההנתי לכרוע ברך מולה ועוד באמצע הרחוב.. והערכה שלה לכך.. הליטוף הזה בראש ואחכ בלחי… האופוריה, הספייס הזה, הריח שלה שדבק בי - לא עוזבים אותי גם שעה אחרי שנפרדנו!! כולה פאקינג ליטוף בלחי!! אבל כן, זה היה ליטוף עם היררכיה ברורה, עם הקוטביות המושלמת הזו שאתה אכן נמוך ממני אך יקר באותה המידה ודווקא בגלל שאתה נמוך.. אז כנראה שאתה, באמת, אכן נשלט. וולקאם באק.
נכתב בעיקר בשביל עצמי ברגעים אלו מתוך ספייס קל אחרי הרבה יותר מדי זמן שלא חוויתי וששכחתי איך זה מרגיש, אחרי שהכרתי מישהי במסיבה וזרמנו לשיחה מדהימה וקולחת במשך שעות ושהזיזה בי קצת דברים מבפנים, אמנם לא נכנס לקשר שולטת ונשלט אבל רציתי לתת לה את המחווה הזו של כריעת ברך באמתע הרחוב ושהיא מאד העריכה ואהבה.. אז תרגישו בנח אם לא לגמרי הבנתם :)
