ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Seedling

Dreams are the seedlings of realities. - James Allen

לחלום.לשאול.להוציא.לתהות.ללמוד. מציאות.

✿ ∞ ♥︎
לפני 3 חודשים. 7 באוגוסט 2024 בשעה 10:03

 

כן, כי אני אוהבת את מה שכתוב!

 

 

 

זה לא פתח דבר לכלום.  

זה אומר: התרגשתי. מסכימה או תומכת.

פשוטו כמשמעו.. אהבתי.

 

ללא תסביך נוסף.

 

לא מפחדת לשלוח הודעה אם את/ה מעניין/ת אותי. 

לא מפחדת לשאול או להתחיל שיחה סתמית של הכירות או רצינית למטרות אם יש לי.

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 5 באוגוסט 2024 בשעה 7:13

 

 

 

לפני 3 חודשים. 2 באוגוסט 2024 בשעה 13:35

משנה מקום משנה הכל.

משנה את המשקפיים.

 

בצעירותי ההורים שלי ז״ל העבירו אותי ואת אחיי הרבה בתים ובכלל הרבה ערים וזה טמן בי צורך לשינוי מתמיד. שתמיד תהיה דינמיקה של תנועה בחיים. ושתמיד ניתן לשפר ולשנות אפילו רק ע״י שינוי המקום בו נמצאים והשאר עם התנועה משתנה.

 

כל עיר עם הוויב שלה, סביבה שונה, שפת סלנג שונה, רוב החברים הישנים נעלמים וחדשים נוצרים, כי פעם לא היו פלאפונים לילדים.

דיעות מתפתחות, מתווספות, משתנות ומקבלות זווית אחרת ואז שוב עוברים והכל חוזר. עיר חדשה וויב חדש, אנשים חדשים. נוספים או מתבססים עוד דיעות וצורות השקפה.

והלאה, מתבגרים, מטיילים בעולם מבינים עוד יותר כמה זה גדול, ככמות השפות והאנשים ככה גם כמות הדיעות על דרכים לחיות ״נכון״.  וכשמשנים את המשקפיים איתם מסתכלים על הכל התמונה משתנה ואיתה גם המציאות.

 

מה נכון? מי קובע? מה הנורמה? 

 

זה כמה ימים שאני מתגעגעת מאוד לדיון מתמשך שנים עם אבא שלי על זה. 

הוא היה אומר : ״הרוב קובע, רוב זה 51%.״

ואני, יחידנית ומרדנית שכמותי: ״אוקי, למה? ואם אני לא מסכימה עם הרוב? ומה אם אני אחוז בודד ויחיד שטוב לו אחרת ולא פוגע באיש? למה הרוב קובע? למה צריך להיות עדר לנורמה מסוימת כזו או אחרת שהיא לא מתחברת לי?״

 

וככה שנינו מצודדים לצידנו של ההסבר ובתכלס, 

שנינו צודקים. כל אחד לעצמו. 

זה תלוי במקום ובמשקפיים.

 

 

ממש מתגעגעת בּוּבּוּ שלי 💔

Your Angel

 

 

לפני 3 חודשים. 1 באוגוסט 2024 בשעה 11:01

אני מפחדת. מעולם לא פחדתי ככה לפתוח את הלב.

בניתי חומות כל כך גבוהים וחזקים, 

פיתחתי עצמאות ולבד שטוב לי בו.

מפחדת לפתוח. 

מפחדת.

 

 

 

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 13:00

 ,Don’t fuck with it

 

!Play with it     

 Tickle, Lick and Sleaze it 

 

.Take it, on a picturesque journey

           

 

 

Fill it with drops of ANTICIPATION

 

 

     

 

 

 

Dripping slowly and deeply to My

 

.core, to My existence

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

It is a long and deep playtime in a vastly mesmerizing playground

 

to win

 

 My Heart&Body 

POSS.ession.ition.ibility 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 31 ביולי 2024 בשעה 7:03

איך בא לי את כולכם/ן ערומים, מזדיינים, מסשנים משפריצים ונהנים בפארק מים.

 

נראה לכם יסגרו לנו את שפיים ליום קהילתי? 

 

יום רטוב ולא זיעה 😘

 

 

 

תיקנתי לשפיים, התבלבל לי והמשמעות אחרת לגמרי🤦‍♀️ געש? סטלה של בוקר! בחום הזה געש וסשן חחחח  שפיים! 

במגלשות והפיראטים, בבריכות הילדים והמדשאות קשורים לעצים. 😉

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 20:25

כל פוסט וכל פלישה שלכם לעולם שלי, אלי.

להוציא מעצמי ככה על במה כשזרקורים מכוונים עלי זה יותר קשה מעירום על אמת בים או בקניון.

 

602 פלישות, and counting

מעניין כמה יגיע עד לאיפוס חח

 

 

* הפורום גרם לי לבדוק

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 12:55

כנראה שזה קטע עכשיו.. חסימות.

לא באמת אכפת לי, גיליתי במקרה תוך קריאה בבלוג שאין לי אפשרות ללייק או להגיב. 

לא ממש ברור לי הקטע רק יכולה להניח. אתה נשוי, זה כתוב בפרופיל ברור וזה גבול שלי לכן לא הייתי פונה אליך גם ככה.  כנראה שאתה באמת סופר מכבד גבולות 😉

 

בכל מקרה, בלוג מחרמן. כתוב נהדר. 

הינה הגבתי 😜

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 10:23

אני אוהבת. זיין זה יפה.

ואם הוא גם מחובר לגוף שלטעמי אז יפה יותר לראות.

 

 

 

אבל גברברים, כשאתם מהדרים את הזין שלכם תוך כדי ישיבה על האסלה, מזל שסגורה 🤨🤣  ובכללי בחדר שרותים… צונח לי זלזל.

תקנו מראה ותמקמו עם רקע נעים, תדגמנו ותוציאו תמונות יפות ולא קקה. כי זה הכי לא סקסי דיק פיק על האסלה כמו מתגנב במקום גאה ויפה במרחב.

לדעתי.

 

 

 

 

תעשו שירות לציבור 😘

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 8:30

 

זה כמה חודשים שיש לי קראש על בחור צעיר ממני מהחנות אופניים… כמו מכת חשמל נדלקתי. פתאום תפסתי את עצמי מפלרטטת איתו תוך שיחה. בכמה פעמים שיצא לי להתקל בו (גרים באותו מושב), פשוט התבלבלתי על עצמי כמו ילדה בת 16 🤦‍♀️ אבוי לי. מתרגשת ומדברת שטויות לא רצוניות. לא עושה עם זה כלום חודשים קצת מפחדת אולי, נהנית מלהרגיש משהו אחרי תקופה קשה של לב מת.

 

שנה וחצי שאני ״מחלימה״, לא מוכנה לפתוח את עצמי לעולם ולאף אחד כי עמוס לי והגעתי לקצה גבול יכולת ההכלה, הכלה של החיים עצמם, הלב שלי שכח מה זה להרגיש, מה זה שלמישהו/י אכפת ושדואגים לי.

אחרי פרידה/גירושים מאב בנותי, פטירתו של אבא שלי, סרטים עם המשפחה המורחבת, בית בלאגן, חיים בלאגן עומס יום יומי של גידול ילדים ולתבלין של קצת דיכאון ובעסה מחוסר יכולת לשנות ושזה המצב כרגע. לטוב ולרע. מדכא.

 

אז……. אתמול, לאחר לחץ חברתי, פעלתי. שאלתי את בחורונצ׳ק אם הוא פנוי… רציתי להזמין לקפה או משהו.

 

 

 

 

 

״לא. כאילו, כן אבל אני לא מחפש. אני בתקופה של לבד, משקיע בעצמי. אני לא רוצה כלום.״ 

הוא לקח לי את התשובה. 🤷‍♀️

כנראה שזה לא הזמן ו/או לא הבחור.