משנה מקום משנה הכל.
משנה את המשקפיים.
בצעירותי ההורים שלי ז״ל העבירו אותי ואת אחיי הרבה בתים ובכלל הרבה ערים וזה טמן בי צורך לשינוי מתמיד. שתמיד תהיה דינמיקה של תנועה בחיים. ושתמיד ניתן לשפר ולשנות אפילו רק ע״י שינוי המקום בו נמצאים והשאר עם התנועה משתנה.
כל עיר עם הוויב שלה, סביבה שונה, שפת סלנג שונה, רוב החברים הישנים נעלמים וחדשים נוצרים, כי פעם לא היו פלאפונים לילדים.
דיעות מתפתחות, מתווספות, משתנות ומקבלות זווית אחרת ואז שוב עוברים והכל חוזר. עיר חדשה וויב חדש, אנשים חדשים. נוספים או מתבססים עוד דיעות וצורות השקפה.
והלאה, מתבגרים, מטיילים בעולם מבינים עוד יותר כמה זה גדול, ככמות השפות והאנשים ככה גם כמות הדיעות על דרכים לחיות ״נכון״. וכשמשנים את המשקפיים איתם מסתכלים על הכל התמונה משתנה ואיתה גם המציאות.
מה נכון? מי קובע? מה הנורמה?
זה כמה ימים שאני מתגעגעת מאוד לדיון מתמשך שנים עם אבא שלי על זה.
הוא היה אומר : ״הרוב קובע, רוב זה 51%.״
ואני, יחידנית ומרדנית שכמותי: ״אוקי, למה? ואם אני לא מסכימה עם הרוב? ומה אם אני אחוז בודד ויחיד שטוב לו אחרת ולא פוגע באיש? למה הרוב קובע? למה צריך להיות עדר לנורמה מסוימת כזו או אחרת שהיא לא מתחברת לי?״
וככה שנינו מצודדים לצידנו של ההסבר ובתכלס,
שנינו צודקים. כל אחד לעצמו.
זה תלוי במקום ובמשקפיים.
ממש מתגעגעת בּוּבּוּ שלי 💔
Your Angel
