חמודה

Agate - איך התחושה הזו באה לידי ביטוי?

sinderelaiam​(נשלטת) - תודה Agate על השאלה. בפיזיות ידיים פרוסות ופתוחות ומבט למעלה.. מחכה למה שייפול לחיכי. ברגש זה להבין את מהות הזמן. האירעיות שלנו. תחושה מעט מבוהלת של "אסור לבזבז זמן על הבלים" למצות להתנסות. לקפוץ למים העמוקים. חשבתי על חוגים ואז (כמו פייסבוק שמציע דברים לפי איפיון) הציעה לי חברה אחת x וחברה אחרת y. וזה מבלי שאמרתי בקול שאולי חוגים... פשוט חשבתי וזה בא. אבל זה לא זה!! אני עדיין עם השאלה. עוד אין לי תשובות. לעדכן כשיהיו? :-)

Agate - מאוד אשמח לקרוא עוד 🌹
מבינה מאוד את ההתרחשות המדהימה הזו כשרק האנרגיה של הרצון מזמנת דברים מעניינים ונכונים

IMStrider​(שולט) - זו שאלה של רזולוציה של הסתכלות, למעשה שאלת יסוד בעולם הניווט.
באיזה רזולוציה להסתכל על המציאות?!?!
אם יש לך יעד ברור, גם אם רחוק, הרחיבי צעדייך ושימי פעמייך אליו.
אם אין לך, עשי בדיוק ההיפך, צמצמי צעדייך ונסי כיוונים שונים. ככה תבלי פחות זמן בכיוון שאינו טוב לך.
צעדים קטנים מצטברים למרחקים גדולים.

sinderelaiam​(נשלטת) - תודה סטריידר. אני לא בטוחה שתמיד זה ככה. כשעושה טרקים יש יעד ברור ורחוק אבל הטיפוס נעשה בצעדים קטנים.. לפעמים בגלל החמצן הדליל לפעמים בגלל הקושי הפיזי.. one step at a time...וכך אכן צעדים קטנים מצטברים למרחקים גדולים. לפעמים היעד משתנה תוך כדי תנועה לא?

מכל מקום חוקרת את עצמי והמרחב. אין לדעת...

IMStrider​(שולט) - מדייק אותך. שימי לב שדיברתי על מצב בינארי של יש יעד או אין יעד.
אם יש יעד ברור לפעמים מכניסים לפניו יעד ביניים (הפרדוקס של זנון).
אם היעד משתנה, אז עד שאין יעד חדש הצעדים צריכים להיות קטנים, כי הם יכולים להיות בכיוון הלא נכון.

sinderelaiam​(נשלטת) - מבינה.תודה