שנה וחצי של קשקשת חדלת תועלת,
שיחה ראשונה שנמשכה שעות וגררה הפוגה ארוכה,
עוד כמה ממש קצרות וחצי לקוניות.
ולפתע הגחה ב FULL POWER שהתגלגלה למשהו אינטנטסיבי לזמן קצר.
החלטנו לבחון מי נגד מי,
קומפקטית ושברירית, מתעמלת לשעבר, אדבוקטית בהווה.
חובבת קולינריה מושבעת על גבול הפלצנות על אף מידותיה הצנומות.
אספתי אותה מהרכבת, התגלגלנו לסושי וזרמנו לוויסקי ואת הערב גמרנו אצלי (תרתי)
אמנם הבאז של לפני לא השתווה לתחושה כשהלפני הפך לתוך כדי,אבל עדיין היה מאד נחמד.
למחרת הסעתי אותה לרכבת כדי שתחזור למקום ממנו באה (לא, לא לכוסשלאמא שלה, לת"א)
בעודה פוסעת ממכוניתי לכיוון הטרמינל אני מזהה סמס על הצג שלי.
מישהי מהעבר (ועבר מרשים יש לציין) מסמסת שהיא באיזור .
מעצבת תלאביבית עם מרפסת מדהימה שפונה אליי.
קבענו שתיקח רכבת מהאיזור אל עבר התחנה בה הורדתי את השברירית.
בזמן עד שהגיעה ישבתי עם עצמי לארוחת בוקר בחוף,
בוהה בים הכ"כ כחול ועמוק ותוהה האם באמת כיף לי?
הרי יש כאלה שהיו מוכנים לנדב כליה כדי לקבל ס.מ.ס המבשר ס.ק.ס שנייה אחרי שהסיעו ממיטתם מישהי.
או שאולי עושה דברים כחלק מאינרציה חרמנית שטובה בעיקר לתחושת האגו?
האמת שעד רגע כתיבת שורות אלו אין לי תשובה חד משמעית.
אבל אין ספק שטיימינג זה הכל בחיים.
כי גם אם אלוהים היה שואל אותי לא הייתי חושב לבקש ממנו כזה תזמון מופלא.
ולסיכום, לא כזה נורא לנסוע פעמיים ביום לרכבת, גם אם יום שישי זה יום קצר.
