Lets do(m)1

ההופעה שאני הולך לא לראות עוד חודש

שוב אוזורה פעם נוספת

חום אימים והרחבה מטפטפת

שתי הולנדיות משובחות מנדבות נפנופים במניפה

אחת מהן מבקשת גם לטיפה

השניה מבקשת ספאנק

שאני בשמחה רבה מספק

המלוטפת מתחילה להיצמד ומרגיש נפלא את חיכוכה

בראש כבר מדמיין אותה הפוכה

בין השורות קולט טבעות ואת ב(ו)עליהן

מבין שנוצרו גבולות שגם האו"ם לא יזיין

זרימות מדהימות של כמעט התאהבות כפולה , שייגמרו בקול אוננות חלושה ולא בהולנדית תשושה

אז כנראה שהפעם הבאה באמסטרדם לא תכלול קראחנה משולשת

מקסימום מאנץ' שיגרום עששת

זרימות אוזוריות או לא להיות

** אין לראות בפוסט זה מודעת הכרות, למרות שלא הייתי מעולם עם שתי נשים ומאד הייתי שמח להיות ;)

שעת אחר צהריים מאוחרת, שמיים מעוננים שמרמזים על שקיעה מהממת.
מחליט לוותר על האימון ולנסוע מהעבודה ישר לים.
בין קליק לקליק קולט מישהי חמודה משחקת עם הבן שלה בחוף, ומחליט לתת כמה קליקים גם לכיוון החמודה ויורשה.
בסמוך אליהם מגלה בחור נוסף אשר משחק עם ביתו, מניח אולי מדובר במשפחה אחת.
מחליט להמשיך בשיטוט על החוף במטרה לשפר קומפוזיציות, תוך כדי שיטוט שוב נתקל בעלמה, אך הפעם בגפה.
משתף אותה בתמונות שלה ומציע לשלוח לה בווטסאפ, תוך כדי הזנת מספר הטלפון שלה מופיע לי שם בזכרון הטלפון...
מסתבר שיש לנו עבר משותף די רחוק ו(ר)טוב, רופאה תל אביבית עם מידות מעולות וביצועים לא פחות מעולים, החצופה החליטה לזרום עם הסניליות שלי ולא אמרה דבר עד שגיליתי את העניין.
למזלי הילד עבר למשמורת דודתו מה שאיפשר לנו לנסוע אליי לדירה, להתענג על סושי ושאר דברים המתחילים בס'.
אין כמו reunion ספונטני אחרי השקיעה עם זרה מוכרת.

חולפת מולי,

נראית די מוכרת,

ג'ינג'ית מתולתלת, עיניים כחולות, וגזרה מהממת שעושה חשק לפרוץ.

מבטים מצטלבים,

חצי חיוך מוגנב הדדית,

מסובב את הראש

מסתבר שגם היא,

שומר פאסון וממשיך בדרכי.

הטיפשות מייסרת אבל נגעת נסעת.

מפעיל את הגלגלים מאיפה היא מוכרת ,

מפעיל אותם שוב כדי לחשוב איך אני משיג אותה.

מפעיל את גלגלי השיכחה ומשחרר.

הולך להסתפר,

תוך כדי יישורי קו אחרונים מבחין בשיער כתום עם מבט כחול .

מגרד את הסנטר (תנועת חשיבה עלק) מאיפה היא מוכרת?

נזכרתי, איתה החלפתי חצאי חיוך.

מגניב חצי סוד עם הספר ומבקש את הטלפון של מיס חצי חיוך.

למחרת מקבל את הטלפון כולי אושר וחיוכי בישול של טרום כיבוש.

בערב התקשרתי כולי מדושן עונג ומסופר,

סיפרה שבדיוק נכנסה הביתה מהעבודה,

תהיתי במה עובדת שנכנסה כה מאוחר לביתה.

הגיבה בפליאה לפשר השאלה,

"חפפתי לך את הראש, שכחת?"

ואז הבנתי שהספר הגזור (וגוזר) שלי נתן את הטלפון של החופפת ולא של הלקוחה הג'ינג'ית.

וכך גזר את דיני להמשיך להפעיל את גלגלי השיכחה לפחות עד הפעם הבאה שאתקל בחצי חיוך כתום, כזה שיפעיל שוב את גלגלי המחשבה.

בזמן האחרון הפכתי לחובב צילום.

עידן הסמארטפונים עם המצלמות האיכותיות, בשילוב עם הפלטפורמות החברתיות סטייל פייסבוק/ אינסטוש וכיובוש' נתנו לזה רוח גבית.

אחד הדברים שיוצא לי לצלם הכי הרבה הוא שקיעות.

זה מצטלם מעולה, מרהיב ביופיו -טירוף צבעים ומשמעות עמוקה של סוף שלטון האור ותחילת שלטון הפחות אור.

השקיעות בקיץ מאופיינות בזה שהשמש נראית בבירור ממש עד השנייה שהיא נוגעת במים ו"טובעת בלב ים"/ בואך קפריסין.

לעומת זאת החורף מאופיין בטרום שקיעה הכוללת צבעים מדהימים ועזים, עננים צבעוניים. אך רגעי השקיעה האחרונים מוסתרים על ידי עננים.

הצבעוניות הזו מזכירה לי הרבה פעמים את החיים.

את הנטייה הטבעית של טובים ורבים ללכת אחרי שחור/ לבן.

ואני לא חף בעניין למרות המודעות לגווני הבינים וההטפות הבלתי פוסקות לאותם/ן חברים/ות בעניין.

שיחה עם חברה שיש לנו היסטוריה לא אפלטונית בעליל (ויש לציין לא אפלטונית משובחת) הביאה אותי להבאת תובנות עתיקות אלו על הכתב.

בסטייט אוף מיינד שלה קיימים סטוצים או זוגיות.

לקח לה בערך 4 שניות להסכים איתי שסטוצים זה פאסה.

למרות שגם יהיו רבים שיאמרו שמע' יחסים זוגית (שלא לומר מונוגמית רחמנא ליצלן) היא פאסה.

הרי סטוצים הם באמת ריקניים ומשמשים מפלט רגעי הנובע ממקום לא טוב ולא שלם.

ומע' יחסים מתפתחות למע' זוגית ארוכת טווח במקרים די נדירים.

מסתבר שהאפור הוא הצבע הכי צבעוני שקיים.

אפור הוא הכמיהה לזוגיות שלא ממקום של סטוץ.

אבל כמיהה שלא מתממשת ומתמצה בפאן וגוד טיים שלא יוצאים אל הפועל בגלל כל מיני סיבות טכניות/ שריטות/ חוסר התאהבות.

הדינאמיקה המתוארת/ מיותרת לעיל ביססה אצלי משהו שתמיד האמנתי בו.

חוסר רלוונטיות השאלה הכל כך טרום דייטית- "מה אתה מחפש?"

הרי ההסתברות למצוא את מה שמחפשים היא מאד נמוכה.

ולא מעט הודות לאותה אחת ש"יודעת מה היא מחפשת".

הרי כולנו מחפשים אהבה, בין אם נודה ובין אם לא.

הרי ברגע שנמצא נפסיק לחפש (חוץ מהמכורים לדבר שכנראה לעולם לא ימצאו...כמה פרדוקסלי:)

אי לכך התחלתי לחפש את האפור ,בשאיפה שאותו אפור ייהפך לצבעי אהבה אחרי שימצה את המעבר מאפור לכחול

שנות הסינגליות מפגישות את הזכר הממוצע עם זנים שונים ובעיקר משונים של בחורות.
מחננות להחריד עם דעות מהימים שמרמלדה נחשבה להקאה/ צעקה האחרונה, ועד קלות דעת עם שריטה של פיאט אונו שהתנגשה במשאית עם מטען חורג של משא כבד.

הקיצוניות הראשונה מנסה לסגור עניינים עוד לפני שנפגשים. לרוב מדובר בבנות המין היפה אבל עם יותר דגש על בנות ויפה ופחות על מין.

תושבות חוץ לת"א. והן מאופיינות בשאלות כגון:
"מה אתה מחפש?" "מה השאיפות שלך?" "כמה ילדים תרצה?" "מה התחביבים שלך?"נראה לי שאתה מחפש רק סקס" ועוד מיני פניני זוועה א-מינים  שמזמינים שקרים/ גיחוך/ בחילה ושאר קונוטציות שליליות ומעוררות את יצר השעמום.
מספר מועט והותר של מקרים כאלו לימד אותי לא לתת צ'אנס אפילו לשלוק של קפה עם אותן משמימות נואשות.
ולהיפגש רק עם כאלה שבאמת בא לי ומסקרן לי לפגוש.

קבוצה נוספת היא אלו שטוענות שהן מאד מאד רציניות , ומחפשות את הדבר הבא (נשמע לרגע כמו פרומו של ריאליטי מסריח)
לרוב מדובר בתלאביביות איכותיות ומאגניבות שהשיחה איתן זורמת מעולה ויש הרבה תחומי עניין משותפים מהמוזיקלי ועד האוראלי, שלצד הרזומה הקרייריסטי המרשים גם יש להן ויז'ואל לא פחות מרשים.

אבל במאני טיים הן אכולות פחדים מאהבה רחמנא ליצלן, סקפטיות כתוצאה מעודף כאפות שחטפו מרווקי העיר הגדולה. ושריטות שהביאו מהבית והוקצנו בשנות רווקותן.
ברגע שהן מזהות משהו טוב עם פוטנציאל הן עושות פרסה במקום שאפילו אין פנייה שמאלה.
ונוטות לנפנף בזה שריסקו להן את הלב כסיבה מצדקת לפחד מקצת עומק.
מאחר ואני לא מסתובב עם דבק נגרים בכיס לא יכול לתרום הרבה לאיחוי הלב המרוסק.

אבל היי פסיכולוג טוב זו לא מילה גסה

קבוצה שלישית היא כאלה שנכוו ורק מחפשות להנות, אין לי הרבה מה להגיד על הקבוצה הזו חוץ מאשר להיזהר לא להתאהב בלביאות פצועות כי זה עלול להיגמר רע.
הבחורה בתקופת ייחום ובסטייס אוף מיינד של גבר טיפוסי.
במילים אחרות, אמנם אין שם שלט "אין כניסה", אבל זה לא אומר שיהיה בעיה להיכנס.

מומלץ למחפשי הרפתקאות ותו לא, וממש לא למחפשי הטווח הארוך ושאר מילים רציניות וכבדות.
בנות הקבוצה מסתובבות עם ערכת הגנה שכוללת פרטנרים מרובים, הימנעות מיוזמת קשר עם הפרטנר מעבר לצורך המאד מסוים.

קבוצה רביעית שגם היא מתחלקת לתתי קבוצות היא קבוצת הגרושות.
אני בגיל כזה שמרחב המדגם של הפנויות מתחלק בערך חצי -חצי בין גרושות לרווקות.

מפתיע לשמוע כל פעם מחדש כמה היא היתה נהדרת, טוטאלית ונאמנה (או סמרטוט רצפה אם עושים 1+1) ובסוף לכלב היה רומן, חוץ מזה שלא היה מתייחס/ מכבד/ אוהב וכו'

לא פחות מפתיע לשמוע עד כמה היא לא מאחלת לו שום דבר רע למרות מסכת ההתעללות הנפשית המתוארת בקווים די חוזרים על עצמם.

הקבוצה הזו מתחלקת לשתיים- הראשונה היא קבוצת הטריות, לרוב יחפשו ריגושים מגניבים וזרימות, נוטות לראות את בן הזוג (הארעי/ ארעי למחצה) כאובייקט מיני עם איזה בנפיט או שניים.

קבוצה שנייה בתת קטגוריה היא קבוצת ה"רציניות", בדר"כ קבוצה שמתקיימת אחרי כמה שנות דילוגים בין מזרונים בקבוצת הטריות.

תחושה רגעית של "בא לי להתאהב" ושאר תיקונים לכאורה (ובעיקר חזרה על טעויות עבר).

הבהרה: פוסט זה אינו מתכוון להכליל או להקיף את כל המגדר.

מבוסס על מקרים אמיתיים.

כמובן שיש עוד קבוצות או שילובי קבוצות מדהימים, אבל לא אכתוב עליהם בפוסט זה

שנה וחצי של קשקשת חדלת תועלת,
שיחה ראשונה שנמשכה שעות וגררה הפוגה ארוכה,
עוד כמה ממש קצרות וחצי לקוניות.
ולפתע הגחה ב FULL POWER שהתגלגלה למשהו אינטנטסיבי לזמן קצר.
החלטנו לבחון מי נגד מי,

קומפקטית ושברירית, מתעמלת לשעבר, אדבוקטית בהווה.
חובבת קולינריה מושבעת על גבול הפלצנות על אף מידותיה הצנומות.

אספתי אותה מהרכבת, התגלגלנו לסושי וזרמנו לוויסקי ואת הערב גמרנו אצלי (תרתי)
אמנם הבאז של לפני לא השתווה לתחושה כשהלפני הפך לתוך כדי,אבל עדיין היה מאד נחמד.

למחרת הסעתי אותה לרכבת כדי שתחזור למקום ממנו באה (לא, לא לכוסשלאמא שלה, לת"א)

בעודה פוסעת ממכוניתי לכיוון הטרמינל אני מזהה סמס על הצג שלי.
מישהי מהעבר (ועבר מרשים יש לציין) מסמסת שהיא באיזור .
מעצבת תלאביבית עם מרפסת מדהימה שפונה אליי.

קבענו שתיקח רכבת מהאיזור אל עבר התחנה בה הורדתי את השברירית.

בזמן עד שהגיעה ישבתי עם עצמי לארוחת בוקר בחוף,
בוהה בים הכ"כ כחול ועמוק ותוהה האם באמת כיף לי?

הרי יש כאלה שהיו מוכנים לנדב כליה כדי לקבל ס.מ.ס המבשר ס.ק.ס שנייה אחרי שהסיעו ממיטתם מישהי.
או שאולי עושה דברים כחלק מאינרציה חרמנית שטובה בעיקר לתחושת האגו?

האמת שעד רגע כתיבת שורות אלו אין לי תשובה חד משמעית.
אבל אין ספק שטיימינג זה הכל בחיים.
כי גם אם אלוהים היה שואל אותי לא הייתי חושב לבקש ממנו כזה תזמון מופלא.

ולסיכום, לא כזה נורא לנסוע פעמיים ביום לרכבת, גם אם יום שישי זה יום קצר.

"היי",

רק רציתי להגיד "היי".

אני יודע שאחרי שאאזור אומץ ואפצה את פי לשם הגיית ההברה ושלושת אותיותיה אז הכל יזרום ויתגלגל.

יודע שאת מחכה להגחה שלי וברגע שאגיח יוקל לשנינו.

אולי זה לא יהיה חכם או נכון.

אבל זה בטוח יהיה מקל ומשחרר.

הזמן שעבר גרם למשקעים לטבוע במצולות השכחה.

עושה מאמץ כדי להמשיך לשמור על הפאסון ומחזיק את עצמי לא למצמץ לעברך

למרות שבתכלס אני כמו וינקר תקוע שלא מפסיק למצמץ.

מתמהמה עם עצמי אם לחכות למצמוץ שלך שעלול לא להיות.

או אולי לתת לזה להתמוסס.

ואולי עדיף שלא אפנה בכלל כי הזמן השכיח אותי מליבך.

אולי זה אותו "היי" שימנע את ה"ביי"

ב' או ה' זה מאד דומה, אבל כ"כ שונה

ב"ה