חולפת מולי,
נראית די מוכרת,
ג'ינג'ית מתולתלת, עיניים כחולות, וגזרה מהממת שעושה חשק לפרוץ.
מבטים מצטלבים,
חצי חיוך מוגנב הדדית,
מסובב את הראש
מסתבר שגם היא,
שומר פאסון וממשיך בדרכי.
הטיפשות מייסרת אבל נגעת נסעת.
מפעיל את הגלגלים מאיפה היא מוכרת ,
מפעיל אותם שוב כדי לחשוב איך אני משיג אותה.
מפעיל את גלגלי השיכחה ומשחרר.
הולך להסתפר,
תוך כדי יישורי קו אחרונים מבחין בשיער כתום עם מבט כחול .
מגרד את הסנטר (תנועת חשיבה עלק) מאיפה היא מוכרת?
נזכרתי, איתה החלפתי חצאי חיוך.
מגניב חצי סוד עם הספר ומבקש את הטלפון של מיס חצי חיוך.
למחרת מקבל את הטלפון כולי אושר וחיוכי בישול של טרום כיבוש.
בערב התקשרתי כולי מדושן עונג ומסופר,
סיפרה שבדיוק נכנסה הביתה מהעבודה,
תהיתי במה עובדת שנכנסה כה מאוחר לביתה.
הגיבה בפליאה לפשר השאלה,
"חפפתי לך את הראש, שכחת?"
ואז הבנתי שהספר הגזור (וגוזר) שלי נתן את הטלפון של החופפת ולא של הלקוחה הג'ינג'ית.
וכך גזר את דיני להמשיך להפעיל את גלגלי השיכחה לפחות עד הפעם הבאה שאתקל בחצי חיוך כתום, כזה שיפעיל שוב את גלגלי המחשבה.
