|
|
|
הדמעות האלה...
יש להן שיטה להתגנב,
ככה ללא התראה, בלי להודיע.
ברגע שכבר נדמה שחלפו להן,
לפתע שוב תוקפות, הדמעות...
מזכירות שבעצם, כלום עוד לא שקע.
שיקרתי לכולם.
שיקרתי לך.
בעיקר שיקרתי לעצמי...
לא התכוונתי. אפילו לא ידעתי.
חוזרות דמעות,
מכריזות שמה שנשכח, בכלל עדיין כאן.
הוא הלך ממני,
אבל לא מאצלי...
כתבתי עליו.
כתבתי על עצמי.
כתבתי זכרונות.
כתבתי רגשות.
כתבתי בכי.
כתבתי שיחרור.
ועכשיו,
ארצה לכתוב
אותך.
#היום יום הולדת...
בתחילה הגעתי לפה למטרת היכרות.
למצוא לי מישהו חדש.
ומצאתי...
אותי.
#היום יום הולדת...
שנים שהייתי בתרדמת.
מעוורת על ידי השיגרה.
מוסתרת במקום הנוח.
מונשמת דרך המסיכה.
ועכשיו אני ערה.
#היום יום הולדת...
לא יודעת...
הרגע התעוררתי...
עוד לא פגשתי אותך.
עוד לא הכרתי אותך.
עוד לא שמעתי אותך.
עוד לא ראיתי אותך.
עוד לא הרגשתי אותך.
עוד לא טעמתי אותך.
אך אם אי פעם תגיע,
אדע שזה אתה,
ושאני שלך.
כאב לי כשמשכת אותי מהשיער למטה, לרגליך.
כאב לי כשהחזקת אותי שם וצעקת שאני הכלבה שלך.
כאב לי כשדחפת את פי על הזין שלך חזק עד הגרון.
כאב לי כשהתרחקת וזרקת אותי על הרצפה.
כאב לי כשהצלפת בי והשארת סימנים אדומים ארוכים.
כאב לי כשעזרת לי לקום ולשכב להירגע במיטה הרכה.
כאב לי כשחדרת אליי בכוח בלי שום אזהרה.
כאב לי כשהחזקת את פניי שלא אוכל להסתובב הצידה.
והכי כאב לי, כשנעצת מבטך ונעלת את עיניי בשלך.
כאב לי לאהוב אותך.
ועכשיו כואב לי, שכבר פחות כואב לי...
לוקחת נשימה עמוקה.
הריאות לא נחנקות.
הלב לא נשרף.
עוד נשימה עמוקה.
משהו השתחרר.
עכירות מצטללת.
נשימה עמוקה נוספת.
תודה!
תחושת שלווה מדומה.
נשארתי קליפה ריקה.
אין צורך לקלף. אין כלום בפנים.
כרגע אני שקטה.
רק שיישאר ככה...
זהו.
סיימתי לבכות.
לבינתיים...
