פרדוקס ושמו בדסם

את הכאב בתוכי אסגור בקופסה קטנה.

את הקופסה אנעל.

ואקבור באי הפירטים.

אצייר מפה למקום ואקרע אותה לארבע חתיכות. כל חתיכה אטמין בקצה אחר של העולם, כדי למצוא את הרמז לבאה צריך למצוא את הקודמת.

אשוט בספינת השודדים בחזרה אל היבשת שלי.

אחצה אוקיינוסים ומדברות בחום ובקרה עד אגיע לארץ מבטחי.

אפתח את הדלת ואחפש מפלט מן העולם בשלווה של ביתי.

אך שם, במלוא הדרו, יחכה הכאב ויטרוף את כל תוכניותי. כי אין קופסה, או מנעול, או מפה, או אוקינוס, או אי של פירטים, שיכולים לגרום לו ללכת.

--פוסט זה מתאים לקריאה עם השירים של דקלה ברקע, כי אין מתאימים מהם לקרוע את הנשמה בעניינים של בינו לבינה--