אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

פרדוקס ושמו בדסם

מתחברת לעולם של יצרים ממקום רך ומנומס.
לפני 3 ימים. שבת, 16 במרץ 2019, בשעה 01:41

אני לא אוהבת אנשים.אני לא מייצרת קשרים.

 - אני לא אוהבת אנשים כי הם לא מדוייקים לי. 

- אני לא מייצרת קשרים כי אני לא יודעת להיות אני בתוך קשר. ככל שמכירים יותר, אני אמיתית פחות.

 

אז אני מאוד חביבה ונחמדה ואומרת יפה שלום ומה נשמע, אבל לא מעבר.

שותקת ומחכה שיהיה מישהו שיראה דרכי.

זכיתי שתהיינה לי חוויות כאלו. זכיתי לראות מי אני יכולה להיות וכמה יש בי לתת כשמישהו יודע איך להיות איתי. אבל... החוויות האילו לא נקיות לחלוטין. הן באות והולכות כמו העונות. כבר שנים, עם הגיון פנימי משלהם, בתאריכים משתנים, בעוצמות שונות.

 

אני בטיפול, וזה נותן לי תקווה.

אנילא יוצאת, בגלל הכאבים והחרדות.

זוהתקופה המיואשת הכי שמחה שלי.

זו הרגשה שצריך להתרגל אליה.

לפני שבוע. שלישי, 12 במרץ 2019, בשעה 00:04

ביני לביני.

אדישות.

נעים לי ככה, ברמה מסויימת.

ללא יצרים.

אבל אני פה בגלל הכאב הזה.

מה השתנה אחרי עשרה חודשים.

למה בימים האחרונים הכאב מביא אותי לכאן.

אולי כבר שכחתי שאין לי מה לחפש פה.

אולי האנונימיות.

פתאום קצת בא לי להיות North.

לפני 11 חודשים. רביעי, 18 באפריל 2018, בשעה 23:32

פתאום קלטתי שגילי הוא חצי מגיל המדינה. מגניב. אני אוהבת כשמספרים מסתדרים לפי לוגיקה.

 

התחלתי סדרה של טיפולים אלטרנטיביים. 

המטפל עודד אותי להיות מי שאני, לספר הכל. לשתף. להיות מי שאני. לשלוח הודעות בכל שעה, גם מחוץ לטיפול.

אבל... אני יודעת שאני לא תמיד בסדר בראש. אני יודעת שיש ימים שעדיף שאני לא אדבר. ובכל זאת כן דיברתי כי... אני זקוקה לזה. במיוחד בימים שבהם המחשבות נכנסות ללופים. כמו אתמול.

היום הוא אמר שכדאי שאני אחשוב אם אני רוצה להמשיך כי נראה שאין לי אמון בו ובטיפול. אמרתי דברים קשים אתמול... אבל לא אמרתי שאני רוצה להפסיק.

אז הוא אמר ״נראה לי ששנינו צריכים הפסקה״.

 

אוקי... היו עוד כמה התכתבויות ואז הוא רשם שעדיף להפגש פנים אל פנים ולדבר על זה. אני לא יודעת אם אני אצליח.

 

בפרשנות שלי, מטפל עם נסיון של עשר שנים חושב שאני ... לא יודעת מה הוא חושב האמת.

בנאדם חרא?

לא שפויה?

לא נתנת לטיפול?

ממש לא יודעת.

לפני 11 חודשים. שני, 16 באפריל 2018, בשעה 21:46

מכל הדברים שיכולתי להתגעגע אליהם במינוי זהב, אני מתגעגעת להתראות.

 

אני אורחת רחוקה פה... מגיעה אחת לחודש חודשיים כשפתאום העצב משתלט בנקודות שאין למי לספר. ואז אני לא יודעת מי כתב פוסט חדש, או מי הגיב לי, או עשה לייק. כך שלמעשה כל המילים שאני מגבבת פה... הם עץ שנופל ביער ואין איש ששומע אותו.

 

ואולי בתוך השקט הזה אפשר לספר שסוף סוף מחקתי את הטלפון של אלירן. למי אכפת סתם שם פרטי שנזרק פה לאוויר. לא קשור לאתר. ״סתם״ בחור שיצאתי איתו פעם מזמן... שנתיים עברו. מאז שהתגרשתי היו לי שני קשרים שחשבתי שאולי יהיו יותר. הוא היה אחד מהם. אהב אותי. למרות הכל. ונעלמתי לו. כי נכנסתי לדכאון עמוק.

 

אחרי חצי שנה שנמחקה לי מהחיים נפגשנו שוב.

שכבנו, וזהו.

הוא כבר לא אהב. וכבר לא רצה. וכבר לא דיבר על החלום לארבעה ילדים שכבר יש לשנינו, שניים לכל אחד, ועוד ילד אחד משותף.

אחרי חודשיים עשיתי הפלה. לא סיפרתי. אם נודה באמת, לא הייתי בטוחה אם שלו.

 

שנתיים עברו ועדיין לפעמים בדקתי את הווטסאפ שלו. אותה בחורה הופיעה שם אבל בכל זאת בדקתי פעם ב.... לראות אם אולי... 

 

היום בדקתי ככה על הדרך.

בתמונה עדיין הוא

עדיין הבחורה

ובינהם תינוק קטן. או תינוקת.

 

וסוף סוף מחקתי את הטלפון שלו מאצלי.

לפני 11 חודשים. שלישי, 27 במרץ 2018, בשעה 22:36

ניסיתי.

לפרוץ מחוץ לגבולות שלי.

ולא במובן שמתכוונים אליו פה.

אלא פשוט...

להכיר אנשים. ליצור מעגל חברתי. לצאת.

 

וקצת השתפרתי. אבל כואב לי. פיסית כואב לי. כל הזמן.

 

קשה לי לסוע רחוק,

או לישון מחוץ לבית,

ביום שישי שתיתי בקבוק בירה וכל השבת ישנתי עם כאב ראש.

 

אז גם מפחדת לקבוע, כי נמאס לצפות ולהתרגש ואפילו קצת לחשוש אבל לרצות ואז... לבטל כי כואב לי הגרון/הראש/עייפה מדי בשביל לנהוג ולחייך או לפעמים עייפה מכדי לעמוד.

 

עדינה מדי. 

והכאב הפיסי מתיישב על הנפש שלי ולא נותן לה להתרומם.

לפני 11 חודשים. שבת, 24 במרץ 2018, בשעה 23:16

- שלום, את הזמנת אהוב חד פעמי?

- לא לא, זו טעות, אני לא הזמנתי חד פעמי.

- גברת אני מתנצל אולי זו הייתה אי הבנה, רואים ששילמת על איכות מעולה באמת, תוצרת מקומית משובחת, נראה טוב ואיש שיחה, אינטיליגנטי ומצחיק ואפילו חתמת על אקסטרה שידע לנגן, וטוב במיטה -בהחלט לא לקחת פה סיכון, זה עם חותמת איכות תסתכלי פה למטה זה בא עם תו תקן.

- נו?

- גם רשום בבירור ״ידידותי לסביבה״, כן רואים שיש לך אוריינטציה אקולוגית.

- בדיוק! ביקשתי ידידותי לסביבה כי אני לא רוצה חד פעמי... נמאס לי כל פעם להחליף. די, אני כבר לא עוברת דירות, זה כבר לא כלכלי לי וגם די מעייף. רוצה מוכר ונוח לתווך ארוך, אולי בשכירות אולי בליסינג, אפילו הייתי קונה אבל לקנייה ההיצע זה רק עד גילאי 25 ואני מחפשת דגם בוגר יותר

- אהההה הבנתי את הבילבול. כנראה מהמשרד לא עדכנו אותך. היום כבר לא מייצרים שמחזיק לעשרות שנים. זה לא טוב לסביבה וביננו גם אין לזה ביקוש. הדור החדש של האקולוגי פשוט מתכלה מעצמו תוך 24 שעות, זה מעולה גם את מקבלת חדש - לא משומש - וגם חוסך לך אחכ עלות של אחסון

- מה??? אז כבר הייתי מזמינה חד פעמי

- את יכולה להתקשר להחליף, אבל סתם מנסיון שתדעי כל מי שהבאתי לה חד פעמי אמרה שזה סתם זבל, ושפעם הבאה היא מוסיפה אקסטרה ולוקחת מהמתכלה, יש להם פיצ׳ר חמוד שהם באים לא רק לסקס, יש שיחה לפני ואחרי וצחוקים ונשארים לישון, זו איכות שלא תמצאי בחד פעמי

- טוב נו, תשאיר

- אחלה, תחתמי לי פה ופה, זו החבילה שלך, ושמנו לך בפנים גם שברון לב על חשבון הבית, זה ללא תוספת מחיר.

- תענוג. אתה יכול להשאיר לי גם קטלוג?

- עזבי אותך מניירות תתקדמי, יש היום הכל באפליקציה. אם את מעוניינת את מזיזה ימינה, אם לא אז שמאלה, זה מאוד קל אני בטוח שתביני את זה זריז הנה בואי תראי

- רגע, עבדת עלי, אמרת ״מתכלה״, ״חד פעמי״, אבל הנה את זה הזמנתי לפני חצי שנה בחבילה של ״כשהוא רצה אני לא רציתי, וכשאני רציתי כבר הייתה לו חברה״ אז איך הוא עדיין בהיצע???

- רגע גברת מה את מתרגשת??? ברור שמייצרים יותר מאחד מכל דגם

- אההה לא ידעתי. קצת מתביישת לשאול אבל אם זה ככה.... יש מצב שהדגם הזה בא גם בשחור? (:

- כפרה עלייך בשבילך, עושה לך מחיר על ״סופש בלי הפסקה פלוס דלקת למזכרת״

- וואלה, יצאת צדיק! איפה אני חותמת?

 

 

נ.ב אם שלחת לי הודעה לפני חודש ולא עניתי זה כי ראיתי אותה רק היום, וכבר אין לי מנוי זהב (: ברוכים השבים לארץ הקודש

לפני שנה. שישי, 1 בדצמבר 2017, בשעה 20:19

רק כי לך אין סבלנות למי שאני.

לצערי.

לפני שנה. ראשון, 26 בנובמבר 2017, בשעה 00:17

כל כך הרבה כאב

ומרירות 

ובושה

ועצב

 

אמרתי היום 

שאני מרגישה כאילו מישהו חותך לי את הבטן מבפנים

עם הכאב אני יכולה להתמודד

החלק הקשה זה להעמיד פנים שהוא לא קיים

 

גם האנשים שיודעים שאני מתמודדת

לא תמיד מסוגלים לשמוע

כמה שחור וכמה כאב יש בתוכי

 

״איך את?״ 

שאל.

״אובייקטיבית או סובייקטיבית״

עניתי.

״ אובייקטיבית״

״היה סופש נחמד. צ׳וק קצת אוכל סרטים אבל יעבור״.

״יופי. נפגש מחר בעבודה״.

 

למה הוא לא שאל איך אני מרגישה סובייקטיבית

שאני עצובה ועל סף בכי כבר יומיים

הפרשנות שלי אומרת שאין לו כוח אלי

אבל זו רק הפרשנות שלי

כנראה שאת האמת אני לא אדע

 

 

 

הפרשנות שלי אומרת שלאף אחד אין כוח בשבילי,

האמת היא שלי אין כוח בשביל עצמי.

 

אני יכולה להתמודד עם עצמי,

אני יכולה להתמודד עם העולם.

אבל לעשות את שניהם זה קשה.

 

אם הייתי אוהבת לשתות

או לפחות כאב

יש מישהו ש....

 

אבל אני

ילדה טובה

ובעיקר

ונילית

ונמנעת

 

כי יש דברים שהתגובה שלי אליהם היא חרדה ברמות שמשתקות אותי. אז אני נמנעת מהם.

פעם זה היה לצאת מהבית.

היום זה רוב הזמן פחות גרוע.

לפני שנה. שבת, 25 בנובמבר 2017, בשעה 10:27

הרבה זמן לא הייתי פה אבל היום הכאב מחזיר אותי.

לא כאב טוב שאוהבים לדבר עליו פה.

כאב פנימי עמוק, חותך.

אז אני משתדלת להגיד תודה ולעשות דמיון מודרך ולשמוע הרצאות בטד אבל הכאב לא מרפה.

 

הבן שלי מרגיש עצמו חלש.

או למעשה, אני מרגישה אותו חלש.

אני מרגישה את עצמי חלשה. לא משמעותית. 

ואני צריכה לקחת נשימה ענקית ולהבין שברגע שאצא מהבית זה יהיה קל יותר.

לפני שנה. ראשון, 12 בנובמבר 2017, בשעה 23:27

אנחנו מנהלים איזו מערכת יחסים הזויה שלא ברור מה המקור שלה.

מעניין אם אתה קשוב לתפילות שלי על רומן עם גבר נשוי. לא הכי לפי ההלכה מצידי.

 

אז קודם כל זה קטע מסריח שילדים ניגשו לבת שלי ואמרו לה שאם היא לא מאמינה באלוהים אז היא מאמינה ב״משהו שחור״.

קטע מסריח עוד יותר שחוץ מפה ולילדים שלי אני לא מודה שאלוהים לא קיים. מחייכת בנימוס ושולחת כיפה לאבא שבת. אבל הבת שלי לא יודעת להחביא את זה, בשבילה זה נורמה. ואני לא רוצה ללמד אותה את השיעור הזה. להסתתר, להתבייש. הילדים שלי אמיצים וחזקים ממני וטוב שכך.

 

אבל לא הייתי פונה אליךב23:08 בשביל זה. בכל זאת מחר בדיקות דם והכל. וזו פלטפורמה מחורבנת לפנייה אני יודעת. מצד שני זה פוסט ארוך ואין בו סקס אז אנחנו די בטוחים שלא יקראו.

 

בכל מקרה לא באתי להתלונן.

באתי להגיד תודה.

איפשהו אני יודעת שזה שיעור ששלחת לי. אלוהים יודע למה (היי, זה אתה) אבל החלטת שזה השיעור שלי.

 

אני אוהבת אותו, באלוהים (אופס, שוב).

ואני זקוקה לו. נפשית ובעבודה.

אם לא היינו עובדים יחד ונפגשים יום יום הוא היה נמחק מחיי. זה כבר קרה בעבר. הוא נכנס ויוצא כרצונו ולפעמים אין לו אוויר לשטויות שלי.

 

שלושה ימים לא שמעתי ממנו ואיך שהוא שולח משהו אני עונה. אני נפשית עוברת לדום. רק שיתייחס, רק שישאל, שיגיד, שיוביל. הוא מיוחד לי ואני אוהבת אותו אהבה ששורפת מבפנים.

 

אותו, או דמות כלשהי שרקמתי בדמיוני והיא בעיני מה שהוא.

 

אבל אני בכל זאת מודה.

מודה לך ששלחת אותו.

בדמעות שאני בוכה אני מודה.

כי הוא רואה אותי.

כי כשהוא כן משחק איתי אז החיים נצבעים.

ואם זה אפשרי איתו אז זה אפשרי. אתה תשלח לי מישהו אני יודעת. למרות הדמעות ולמרות המחלות ולמרות השריטות יש בי גם מה שהוא מוציא ממני כשבא לו.

צחוק ומחשבה ואהבה ושיחות ואינטלקט - חולה על זה. התנצחיות מה זה טכנוקרטיה. 

ירידה לפרטים.

חשיבה. על טוב ועל רע ועל מה נכון ולא נכון. רק שאני בהחבא והוא על השולחן. איפה שאני רוצה להבלע בהמון הוא רוצה לנפץ את השקט.

 

בדמעות שאני בוכה אני מודה על כל רגע של חסד ואני יודעת שיבוא יום ואני כבר לא אהיה כל כך נזקקת. 

 

בינתיים בעוד כמה ימים כשזה ירגיש לי מתאים ואני שוב אוהב אותו ואשנא אותו בו זמנית, אני אשלח לו את הפוסט הזה.

 

ועוד תודה.

חבר אחד מיוחד.

שקורא פה ואוהב אותי ואני אותו והוא לא קנאי. אבל מרשה לי לקנא לו. והעובדה שאין לי אובססיה עליו. בדרך כלל לפחות. אולי כי יש לי מספיק אובססיות אחרות. שלחת לי מערכת יחסים ללא אובססיה. זה קטע שיכול להיות דבר כזה.

————-

ואם יש במקרה מישהו שקרא עד פה ויודע להגיד לי איך מעלים סרטונים מהיוטיוב לפוסטים (דרך הטלפון) אז אני אזרוק מילה ליקום שישלח לו סשן ממש ממש מגניב.