לפני 7 שנים. 19 במרץ 2017 בשעה 6:00
נתקע לי משהו בגרון (לא מהסוג הזה... משהו מטאפורי). כדור של דמעות התיישב לי על השקדים ולא רוצה ללכת.
איש שמיוחד לי אמר לי שזה האני הישן שלי שמנסה לפרוץ. נלחם על מקומו. זה האני של הדכאונות, זה האני של הכאב, של המסכנות, של הקפאון, של השיתוק, של חוסר התפקוד.
זה האני שרואה שחור אפילו בפרחים הכי בהירים.
אז האני הזה פרץ עכשיו בשיא הכוח. והוא לופת אותי בכוח אבל עכשיו כשאני כותבת אותו, הוא הולך קצת לצד. הוא לא מתקיים מול קהל. הוא שולח זרועות שחורות אל הלב כשזה רק שנינו לבד. ואולי בגלל זה אני כל כך מפחדת להפסיק לכתוב ולהכנס להתקלח.
זה גם אותו אני שלא מפסיק להגיד שאני שמנה.
