כשהכל בסדר ואני רעבה אני נגשת למקרר וחותכת לי בצל ועגבניה, זורקת במחבת עם כמה ביצים ויש לי שקשוקה לפנים. לפעמים מוסיפה שום או פלפל אדום אם יש. נדיר שיש פלפל חריף, ותמיד אומרת שצריכה להתחיל לקנות.
כשאני בהתקף ואני חושבת על להכין לאכול, כל פעולה נפרטת לאלף מהלכים. המחשבות נהיות כואבות כל כך שאני שמה בפה שוקולד ועוגיות, שזה מאכלים שאוכלים כמו שהם, ושבטווח הקצר מנחמים.
כי כשאני בהתקף להכין שקשוקה זה נראה ככה:
ללכת למקרר
לפתוח אותו
להתכופף
לחפש את העגבניות במגירה
אם לא שם אז בשנייה
לכעוס שאין מלפפונים
להתבאס שקניתי יותר מדי עגבניות
לבחור
לתהות אם צריך לקנות עוד
להוציא
לשטוף
לחפש סכין
לחשוב למה לא קניתי סכין יותר טוב
לחשוב כמה יעלה סכין כזה
לחשוב אם יש לי כסף לזה
להבין שאין לי מושג כמה כסף הוצאתי החודש
לכעוס על עצמי שלא ישבתי על המאזן
להבין שבכל מקרה לא הבאתי את המחשב מהעבודה
לתהות האם לבקש שיביאו לי
......
וכל זה עוד לפני שחתכתי עגבניה.
