לפני 7 שנים. 24 באפריל 2017 בשעה 4:27
הרגע הזה שהצלחתי להוציא את הילדים להסעה.
ופותחת eco 99 לשמוע טל ואביעד שיורידו לי קצת מהעומס של המחשבות.
ואז מבינה ש... יום השואה.
כמו כלפי כל דבר שנוגע לי עמוק בנשמה,
שפוצע,
שכרוך משום מה בהוויה שלי,
מדחיקה את היום הזה.
מנגנוני הגנה זה כיף.
קראתי ושמעתי כל כך הרבה על היום הזה, ולא יודעת כמעט כלום.
משתבללת בקונכיה שלי כי יש כאבים שהם גדולים ממידתי.
נמנעת מהסיפורים האישיים, נמנעת מהסרטים.
מקווה
שפרופסור הר-סגור (ככה רושמים?) יספר מעניין, כהרגלו, אבל בלי לקרוע את הלב.
