החלומות הפחידו אותי אבא.
היא הפחידה אותי בחלום.
דברים שקרו באמת מקבלים עוצמה גדולה בחלום.
דיכאון זו מילה שמפחידה אותי. מפחידה כל כך.
הוא שאל למה אני לא הולכת לישון. עניתי שאני לא הולכת לישון - אני קורסת לישון.
אמרתי לאחר שאני כבר לא יודעת כלום. הוא אמר שאולי יבוא. עניתי שאני לא יודעת אם אני רוצה שיבוא. רק שאני יודעת שאני רוצה שהוא ירצה לבוא. הוא לא ענה.
נזכר כמה ימים אחכ. רק אלוהים יודע למה. לא עניתי כלום. פשוט לא ידעתי מה לענות.
אולי תקרא את זה כאן.... כי אין לי כבר את הכוחות להסביר שוב כמה זה מעצבן כשאתה נעלם באמצע שיחה. נראה מגוחך להגיד את זה בפעם החמישית. או העשירית. או המאתיים.
יוצאת לדייט ונילי. לא יצאתי לדייט הרבה מאוד זמן. אין לי מה ללבוש. ואני נקרעת בין שני הצדדים שלי.
- הבריא, הצוחק, החי
- האפל.... איפה הקצין שלי שיטייל איתי באפלה הזו וידליק בה אור. אה, עם אשתו. בגלל זה נפרדנו - וטוב שכך.
אני רוצה להתחפר במיטה שלי.