לפני 6 שנים. 25 באוקטובר 2017 בשעה 21:28
יושבת.
חושבת.
לא ישנה.
מרגישה צורך לחתוך בבשר.
מהבטן החוצה.
ניסיתי. גם אז לא אהבתי כאב.
אהבתי את הצלקת, זה כן.
גם היא נעלמה.
אני עושה את זה כבר 20 שנה.
זה הרבה פחות גרוע מפעם.
אבל זה עדיין לא נעים.
השיחה עם המנכל יושבת עלי.
רוצה לבוא מוכנה.
צריכה נתונים:
- שיראו שאני בריאה יותר מאז שהיא לא נמצאית - פחות ימי מחלה, יותר שעות
- שיראו אפקטיביות שלא נפגעה
היום הייתי חייבת אותו. היה לי עצוב וחסר בטחון והראש שלי היה בו. רק שיסמן לי שהוא פה. אני יודעת שהבית זה המקום שבו זה אמור להיות. אבל הוא סימן והתייחס וזה עזר.
והראש שלי במחלה.
אנסה לעשות מדיטציה.
זה קשה.
