פוקר פייס
"נוח לך? זה במידה הנכונה?" מבטו בחן את התחתונים השחורים שהוא נתן לי לפני כמה דקות, וכעת עוטפים את התחת העגלגל שלי.
"כן, אדוני."
"אוקיי, אז זה מה שיקרה הערב," הוא עבר לטון הקורקטי שלו. "הלילה תפגשי כמה חברים שלי. אנחנו יוצאים לערב פוקר."
זה נשמע מעניין, לא פגשתי עדיין אף אחד מהחברים שלו. אני רק מקווה שהתחתונים החדשים לא רומזים על סטריפ פוקר. בעצם, אני אשמור את התקוות שלי לדברים משעממים יותר.
"אני מקווה שאת יודעת לשמור על פני פוקר, כי עבורך זה יהיה חשוב במיוחד הלילה," הבחנתי בזיק של שעשוע בעיניו, רגע לפני שהנמכתי בחזרה את מבטי למקומו הטבעי.
"את תתנהגי כבת זוג ונילית רגילה, ככל שהחברים שלי יוכלו להבחין. אף אחד לא ידע שאת כלבה מיוחמת. השקיעי את מרב המאמצים, כי הראשון שיגלה מה קורה לך בתוך התחתונים - יקבל ארבעים דקות איתך."
פאק.
הרמתי בבת אחת זוג עיניים פעורות לרווחה.
"משהו קרה, כלבונת?" הוא שאל מבעד לחיוך הרחב שנפרש על פניו. "פשוט תשחקי פוקר, לא בעיה."
כעבור חצי שעה כבר ישבנו עם ארבעת החברים הטובים של אדוני. קיוויתי שאביב הוא שיגלה ראשון, או לפחות נועם. אה, כלומר, קיוויתי שאף אחד לא יגלה, ברור. אבל, נו, שרירי הזרוע שלהם נראו כמו משהו שהייתי מוכנה למשש.
בכל אופן, זה לא שיש מה לגלות. כולה משחק פוקר, זה לא שמשהו באמת קורה לי בתוך ה--פאקקק.
זמזום קלוש, רק אני שמעתי. הבעיה היא שלא כל כך שמעתי דרך האוזניים, אלא בעיקר דרך, ובכן… הדגדגן. חמש שניות וזה נפסק.
לשמור על פוקר פייס. לא להסתכל עליו בתדהמההה-לעזאזל-אתה-עושה?!
לכסנתי אליו מבט סקרני תמים. הוא שחקן פוקר נהדר.
המשכנו.
גל דילר, אני ביג בליינד. בחנתי את התגובות של כולם לקלפים, ושוב. חמש שניות. התחלתי לנוע באי נוחות, או אולי נכון יותר לומר - ביותר מדי נוחות.
"הכל בסדר, מתוקה?" הוא שאל בטון ונילי זר, שבאוזני חבריו נשמע כנראה הולם.
"כן כן, בייבי," יש לי אישור רשמי לדבר אליו בטון המתיילד הזוגי הזה, ואני מתכוונת לנצל אותו עד תום. "אני פשוט משתעממת מההתלבטויות שלכם עוד לפני הפלופ."
מה שכן, מבט לא הצלחתי להישיר אליו.
"פשיייי, רועי, הפעם הלכת על חוצפנית?" צחק אביב.
"חוצפניות הן החומר הכי טוב," הוא ליטף את סנטרי בעדינות, או כך לפחות זה נראה מהצד שלהם, הצד שבו לא ראו את הציפורן שלו שורטת אותי. נשפתי בחדות.
כמה סיבובים ושעה קדימה האווירה התחממה בהרבה, ואני איתה.
באחת הפעמים שבהן התחתונים המסתוריים דיברו אליי, מצאתי את עצמי מדמיינת את האצבעות החזקות של אביב מטיילות בתוכי, ושטף של נוזלים מצא את דרכו אל התחתונים המזמזמים. בין ההקנטות ההדדיות התחלתי לראות את הצדדים היפים גם בשאר הנוכחים. רק לא באדוני, כי כמה שהשתדלתי להיכנס לתפקיד, לא הצלחתי להישיר אליו מבט לאורך כל הערב. החינוך טבוע בי עמוק מדי.
"יאללה גיברת, אנחנו נחכה לך עוד הרבה זמן?" אפילו יותם נראה לא רע בשלב הזה, באור העמום שהטילה הנברשת.
על השולחן היו שני אסים ושבע תלתן, ביד היו לי מלכה לב ושתיים מעוין, אבל לא ראיתי את כל אלה. הייתי עסוקה בהאזנה לפעימות שמרטיטות אותי, ובייצור נוזלים שיכולים להחזיק משפחה בחדר אטום למשך שבוע.
"רגע, תנו לה להתרכז, היא רצינית בפוקר," לרגע נראה שהוא רוצה לעזור לי, לפני שהוא פרץ בצחוק. "יאללה מאמי, מה נהיית רובוט? את מעלה או צ'ק?"
המשכתי לבהות באביב במבט מזוגג, מניעה את אגני בתנועות כמעט בלתי מורגשות. הוא הדליק את זה הפעם לזמן ממושך.
"כן…" מלמלתי. "אממ, מה? כן, צ'ק. צ'ק."
נכבה.
"את בסדר?" שאל נועם בדאגה.
"כן כן," נשמתי רדוד, "אני רק…" זזתי על מקומי וסידרתי את עצמי באופן שהצמיד לרגע את התחתונים חזק יותר לגופי, ואז -
"פאקקקק!!"
ידי נשלחה מאליה אל התחתונים הבוערים.
משחק מלוכלך, אדוני.
הסמקתי, מתנשמת, וקברתי את הפרצוף בכפות ידיי.
"תגיד לי," הזדקף אביב. "אתה מסתלבט עלינו?"
"מה קורה לך שם למטה?" שאל נועם במבט משועשע.
"יא אללה! היא כמו מה שסיפרת לנו, לא?" הצביע יותם בהתרגשות.
"שפחה!" הם אמרו באחת.
שיט.
"מזל שיש לך שלושה חורים, כלבונת."
