|
|
|
תודה לאלוהי הסיפרות על עלילות מומצאות, על עולמות מופלאים.
על האופציה לברוח לחיים אחרים.
המילים בין הדפים, הפנטזיה היפה והכואבת.
היכולת לחוות דברים שחבל שלא קיימים.
אני אסירת תודה על היכולת להיעלם בין הדפים.
Why did you have to send this message?
Why would you do this to me?
Why did you have to creep back in to my mind?
It took me so long to get over you, to stop wishing you're the one.
Now I think of you way too much. Trying to understand why do you care if I'm ok.
You were the one that broke the fundamental thing on which I've built my life.
The reason id never chose romance and love ever again.
I used to love so much it hurt.
You broke my heart for the last time.
I told you i don't want to talk to you ever again. Told you it hurt too much. Yet you still reached out again. Aren't you tired of breaking me by now?
עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שבעיות השינה שלי הובילו אותי לכאן.
אני לא מצליחה לישון, וכשאני נרדמת לכמה דקות יש לי חלומות שמעירים אותי או שאיזו מחשבה טורדנית קופצת לי לראש ותולשת אותי מהשינה.
הלילה זה גרוע במיוחד.
ניסיתי את כל השיטות שלי להרגע. אבל זה לא עובד.
השקט המופתי מסביב צורח לי באוזן והחושך המופתי מרגיש כמו שמיכה חונקת.
רק מישהו להעביר איתו עוד מבצע במלחמה הלא נגמרת הזו.
יש לי עבודות עם לא זוכרת איך קוראים לרכב הענק עם כף חפירה או מה שזה לא יהיה מחוץ לבית בשעה הזו.
וחשוב מזה, למה זה לגיטימי בומים שמרעידים את כל הבניין?
באמת המוח המסכן שלי לא עומד בזה.
לקח לי רגע לשכנע את עצמי שהכל בסדר.
אני בחורה אובססיבית. וזו בעיה לכל הדעות.
אני יודעת שאומרים שמודעות היא חצי פתרון. אבל אף אחד לא מדבר על החצי השני השני של הפתרון.
כמו הזמן והאנרגיה שאני משקיעה בלהתאבסס על לא להיות אובססיבית.
ומי שלא מכיר את התחושה אני אגלה לו שזה ממש קשה.
ממש קשה לא לחשוב על מישהו מסוים כל הזמן. או על משהו מסוים.
והידיעה שצריך לשחרר לא מס]יקה בשביל אשכרה לשחרר.
זה מאמץ מודע לא ליפול להרגלים ישנים של לבדוק את הרשתות החברתיות, להסתכל על שיחות קודמות.
לקפוץ מכל צליל הודעה עם תקווה (ובנינו זה ממש סיוט כשמקבלים כמו אסטרונומית של הודעות כל יום).
אז אני ממש משתדלת. ובסוף זה עובד.
נראלי.
לא יודעת למה.
פתאום חשבתי על אנאלי.
אני לא מחובבות האנאלי זה תמיד ממש ממש כואב לי.
אבל יש בזה משהו אני מניחה. עם גבר שאכפת לי ממנו...
הרגע הזה שבו צריך להחליט מה יותר חשוב.
איך הדירה נראית והנוחות שלה או איפה היא ממוקמת.
אני חייבת להפסיק להשתכר מכוס יין אחת.
זה לא לעניין.
זה עוד פחות לעניין כשאני חרמנית להחריד עם מלא קולגות מסביב.
איזה מזל שחזרתי הביתה עכשיו.
מעניין אם מצופה ממני להרגיש עצב ואובדן למרות שהפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה ב2004.
בכל זאת משפחה וזה.
אבל אני לא מרגישה כלום.
