The secret life of a random good girl

יש דברים שחוויתי ואני יודעת שאני אוהבת ורוצה, יש דברים שחוויתי ואוותר עליהם מראש תודה. 

יש דברים שקראתי והם קוסמים לי במחשבה, מניבים ניצנים של ריגוש וסקרנות. יש דברים שקראתי ואני תוהה אם היו מרגשים אותי אם היו קורים באמת, דברים שמדגדגים לי בפנים כשאני חושבת עליהם ותוהה אם לא הייתי בורחת בצרחות אם זה היה אמת. 

יש ספרים שאני קוראת והזעזוע והחרמנות הופכים לפרפרים מרקדים בבטן שלי אבל אני תוהה אם זה רק בגלל שזה לא באמת. ויש מחשבות שהן רק שלי שגורמות לי אולי קצת לפחד. 

חושבת שהגיע הזמן להניח קצת לז׳אנר הDark romance 

ולהגיד תודה ל Rina Kent, H.D Carlton ו- Leigh Rivers סופרות הזויות שדפקו לי את המוח, חירמנו אותי וערערו אותי והכל בזמן שאני מצחקקת, מתרגשת, מפחדת, מתאהבת ונחרדת. 

לא יודעת אם הן גאונות או שרוטות או אולי גם וגם אבל משהו בספרים שלהן (שהם לא הספרות הכי איכותית שקראתי) עשה איזו עבודה פסיכולוגית דפוקה על המוח שלי. 

חייבת להגיד שרחובות דרום תל אביב לא סימפטיים להליכה של חצי שעה בשעות הערב. 

אבל נו זה המצב 

מה אני צריכה? מה אני רוצה? 

ובלילה מאוחר כשהכל חשוך והרחובות משקיטים, אני נכנסת בין הסדינים. זה רגע שבו אני יכולה להתחבר לעצמי, לרוקן את הראש ולתת לגוף להרגיש. מתחילה בליטופים מרגישה את השדיים העומדים, הפטמות שלי זקורות וזה הרגע שבו בלי לחשוב אני שולפת את המצבטים. הכאב מרגש ואני כבר רטובה. אני לא חושבת על כלום בזמן שאני נותנת לעצמי ליהנות מהתחושה. אני שולפת את הצעצוע מאותה הקופסא ויברטור סגול שתמיד מרגיש נהדר. אני מרשה לעצמי להתמסר לתחושה, הגוף נמס והנפש חופשיה. הרגליים רועדות ואני משחררת אנחה. 

אני נזכרת שאני כל כך אוהבת את עצמי ואת התחושה. אז בלילה כשהרחובות חשוכים, אני מרשה לעצמי ליהנות לבדי. ללילה שקט עם חלומות נעימים. 

A SunFlower 🌻 

אז סוף סוף הסייקל המייאש של להיפרד, לחזור חם קר ומלא שיט נסגר. 

האמת היא שחשבתי שהוא נסגר כבר לפני אבל טעיתי ואולי טוב שככה יצא. זכיתי לסגור את זה סופית עם הצהרת כוונות ושחרור מוחלט. 

ועכשיו כשזה סוף סוף לגמרי מאחורי אני מוצאת את עצמי תוהה מה אני רוצה יותר. לעשות הכל כמה שיותר או לקחת זמן של שקט לבד. 

לילה של מחשבות קצת בכי והרבה הקלה. 

לילה טוב לכולם, 

A SunFlower 🌻 

אז למחרת הפוסט האחרון שלי הבנתי שלא נרדמתי כי זה היה תחילתו של וירוס נוראי שעדיין פוקד אותי. 

אני חלשה, עייפה, לא מצליחה לבטא את האות מ כמו שצריך וכל הגוף שלי כואב. אני עם דקסמול סינוס כבר מאתמול נראלי שחל שיפור קל אך לא מהותי. 

ואלו רגעים שצריך בהם איזה מישהו בחיים שיכין לי מרק או איזו כוס תה והכי חשוב שיוציא את השדה לטייל במקומי. 

שונאת להיות חולה. 

תשמרו על עצמכם, העולם הוא חממת וירוסים נוראית בתקופה הזו. 

אוהבת מלא ושיהיה לילה מקסים לכולם, 

A SunFlower 🌻 

כבר יותר משעתיים מנסה להירדם. מרגישה כאילו המוח מסרב להרגע. 

ניסיתי הכל. תרגילי נשימה, ספירת כבשים, שינוי תנוחה, קריאת פרק בספר. מחשבות מרגיעות, מחשבות מלחיצות, מחשבות משעממות. 

בנימה זו, מקווה שהלילה מחבק ונעים יותר לשאר דיירי הכלוב.  

לילה טוב, 

A SunFlower 🌻 

משעמם לי, באלי תשומת לב וזה גם גורם לי לחשוב על זה שבאלי למצוא צלם בודואר אולי גם לעבוד על עמוד אינסטגרם פעיל. 

משעמם לי ואני מוצאת את עצמי כאן שוב. 

אז שרדתי יומיים של חזרה לשגרה. בכנות, הופתעתי מקבלת הפנים החמה והזרועות הפתוחות שאליהן חזרתי. 

אני חושבת, שבמקום כלשהו פחדתי לחזור ושלאף אחד לא יהיה אכפת. שיצפו ממני להתנהג ולעבוד כאילו לא הייתי כמעט חודשיים בשדה קרב. 

הדרך ארוכה עד שארגיש שהחיים נורמליים שוב, ובכל זאת, אני מרגישה שעשיתי צעד ענק. 

אז שיהיה לי מקסים לכולם. 

אוהבת מלא, 

A SunFlower 🌻 

מחר חזרה לשגרה, היום הגדול. מחר אגלה אם עוד יש לי מקום בחיים שלי עצמי או שהדרך אבדה לה. אז אחזור לשגרה, לקום כל יום באותה השעה, ללכת באותו המסלול ולהמשיך לענות על אותן שאלות במשך היום. 

תאחלו לי בהצלחה, זה מרגיש קשה יותר מאשר לבנות הכל מההתחלה. 

A SunFlower