The secret life of a random good girl

אני חייבת להפסיק להשתכר מכוס יין אחת. 

זה לא לעניין. 

זה עוד פחות לעניין כשאני חרמנית להחריד עם מלא קולגות מסביב. 

איזה מזל שחזרתי הביתה עכשיו. 

מעניין אם מצופה ממני להרגיש עצב ואובדן למרות שהפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה ב2004. 

בכל זאת משפחה וזה. 

אבל אני לא מרגישה כלום. 

וכל מה שאני רוצה זה להפיג את המתח, ללכת לישון ולהזהיר אתכם שאתם אכן צריכים את הכרית המשולשת ששמים מתחת לגב בזמן שעושים אקרו יוגה. 

פרשתי מהקורס 

היה לי יומולדת סביר לכל היותר וגם לא צילמו אותי למרות שהשמלה הייתה מושלמת. 

נשך אותי כלב ונאלצתי לקבל חיסונים ☹️ 

העבודה הפכה קלה יותר 

התגעגעתי 

באלי הרפתקה חדשה. 

באלי להיעלם ליומיים, באיזה מלון מבודד בהרים בגולן. 

באלי לקחת איתי גבר סקסי, לשכוח את כל העולם ושנתעסק רק אחד בשנייה. 

לא צריך לדבר יותר מידי. צריך מוזיקה, אווירה, המון תשוקה. 

יומיים שלמים של סקס ושעות שינה. 

אני ממש טובה בלרסן תשוקות ויצרים. 

בערך. 

אני טובה בלהכחיש את מה שאני צריכה או רוצה, לפחות טובה בלהעמיד פנים שאני לא רוצה את זה או בלהכחיש את הצורך שלי. 

הצורך בדבר האמיתי דועך ככל שאני מרחיקה את עצמי יותר מהאמת הזו. 

ככל שאני מתנזרת יותר זמן ככה הצורך פוחת. 

אני לומדת להסתפק בברירת מחדל שלי. פנטזיה וצעצועים עם עצמי או לפעמים פשוט ונילי מהסוג שמייבש אותי בשנייה וחצי. 

השעמום הורג. אבל השגרה שוחקת ושואבת מספיק בשביל שהכל יתעמעם ויעלם לרקע. 

זה בדיוק השלב שבו אני חוזרת לאפליקציות וניליות. השלב שבו החיים שלי חוזרים להיות פס יצור אפרורי של עבודה ושטחיות. 

במובן מסויים זה מביא את השקט בחזרה. 

אני לכודה בלופ הלא נגמר של בנליות מוכרת וכל האני שבי כלוא ומבעבע מתחת לפני השטח עד הפעם הבאה שהכל יתפרץ שוב. 

אני ממש טובה בזה. אני טובה בלהקטין ולכלוא את השריטות שהופכות אותי למי שאני באמת. 

שמישהו יגרום לי לעבור על השיעורים שלא הקשבתי בהם ולסיים כבר את העבודת הגשה. 

אפס משמעת עצמית 😭

זה חסר לי יותר. 

החופש, השחרור, החיבור האנושי.