The secret life of a random good girl

אני אישה משוחררת! 

היה לי איזה יום בבית, לפני שחרור שמתקרב בצעדי ענק. 

לקחתי את הזמן (הרבה זמן) לעשות ציפורניים, להתאפר, להנות מהנשיות שלי. 

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהיו לי ציפורניים ארוכות ויפות, אחרי שלוש ומשהו שעות אתמול זכיתי סוף סוף להסתכל על הידיים שלי ולהרגיש שהן אכן שלי. 

עם בגדים שאני אוהבת ואיפור, היה כל כך טוב לחזור להיות אישה. 

אז היום הגעתי הביתה. 

את הזמן העברתי בכמה פעולות מקסימות. קודם כל אספתי את הכלבה המתוקה שלי שבסוף אימצתי למרות שהיא הייתה אמורה להיות אצלי לאומנה בלבד. מיד לאחר מכן הלכתי למסע קניות מאוד נחמד. התחדשתי בזוג נעליים, ויברטור, מצבטי ופטמות ו… כנראה כי זה חסר לי וכי הלבד מחרפן, קניתי גם קולר ורצועה. נו… אם אין מישהו להשתעשע איתו אני אשתעשע עם עצמי. 

סתם כי אני במצב רוח משתובב גם צילמתי את עצמי עם המצבטי פטמות ועפתי על עצמי רצח  

זה המשיך בראיון עבודה שאני באמת לא יודעת איך הלך ועכשיו, סוף סוף, אני זוכה לאכול לראשונה היום. 

 בית זה כיף, היה יום טוב היום. 

אני כל כך עייפה שאני רואה מטושטש, אז למה אני מסרבת לשחרר וללכת לישון? 

ככל שאני יותר זמן במילואים ככה אני יותר רוצה קשר. קשר שליטה אמיתי, טוב, כזה שמגיע עם רגשות נורמליים היכרות אמיתית. מאלה שאשכרה מתחילים בלשבת על איזו כוס יין בבר ולהכיר כמו בני אדם ולא כמו חיות שהדבר היחיד שמעניין אותם זה סקס. 

הזמן במילואים גורם לי לחכות לרגע שבו אוכל להתחבר שוב לנשיות שלי. לרצות להוריד מעצמי סטרס ואחריות ודריכות. אני שמחה על השירות שלי במילואים, יש לי את הזכות לקחת חלק בהגנה על המדינה שאליה נולדתי. ובכל זאת אני עייפה ורוצה הביתה. באלי לקום בבוקר, להתקלח, לסדר יפה את השיער, להתאפר ולבחור בגדים שאני אוהבת. 

באלי מגע אנושי אמיתי ואולי לא להיות מוקפת רק במלא גברים שאני לא באמת מכירה. להפסיק לחכות שמישהו יוכל לשמור מחוץ למקלחת כי יש שם בחורה. 

והכי באלי חיבור אמיתי. באלי למצוא את הגבר שאני רוצה להיות חשופה מולו. גוף ונפש. להיכנע לו כי אני באמת חושבת שהוא שווה את זה. כי אני יודעת שהוא רואה אותי ומבין שזו הדרך שלי להפוך את הקשר שלנו ליותר.  

באלי הביתה. 

חשבתי, לתומי, שאי אפשר ללכת רחוק יותר מהספרים שכבר קראתי מבחינת תוכן לא שיגרתי. אז חשבתי… תסמכו על טיקטוק או כמו שהוא מכונה בוקטוק שהוא ימצא משהו שלא חשבת שקיים. 

את הספר 24690 התחלתי היום, נכון לעכשיו אני בפרק 21 מתוך 44 פרקים. מספר דברים שגיליתי על עצמי במהלך הקריאה הזו: 

1. אני לא חושבת שאצליח לסיים את הספר הזה, גיליתי שיש דארק מרגש ואז יש דארק קריפי שעושה לי צמרמורות חרדה. 

2. עדיין לא הצלחתי לפענח מי הטוב ומי הרגע או אם בכלל יש דמות טובה בכל הסיפור הזה. 

3. אני מצליחה להגעיל את עצמי כשאני מזדהה עם הדמות הראשית שמתאהבת בגבר הכי רעיל שהסיפורת המודרנית ידעה. 

בקיצור, אני חושבת שאדלג ישר לפרק האחרון… 

זו רמאות? 

בלילה כשאני שוכבת במיטה, אני חושבת המון מחשבות. חלקן רציניות, חלקן הרהורים על העתיד או העבר. אבל לא מעט פעמים ובמיוחד כשאני יודעת שזה עכשיו או בעוד שבועיים, חולפות לי בראש מחשבות מחרמנות. 

הידיים לפתע חסרות מנוחה, במהירות הן מוצאות את החזה, צובטות את הפטמה. בראש אני מדמיינת יד מחוספסת וחזקה, גולשת לאט אל בין הרגליים. לרוב כשאני כבר ממש קרובה יד אחת מתעסקת באיזור הרגיש והנזקק כל כך והשנייה עולה לצוואר לוחצת מנסה לדמות את התחושה כאילו הייתה זו אותה יד חזקה. 

בלילות כאלה גם אחרי הגמירה אני עדיין חסרת מנוחה, תוהה אם אולי כדאי להתפשר על יזיז במקום אהבה. אולי ונילי זו הדרך היחידה למצוא את מה שיוביל לעתיד שאותו אני רוצה. 

בבוקר אשכח מכל מחשבה על ויתור או פשרה, אבל הלילה כנראה אקח את עצמי לסיבוב נוסף, בעולם של פנטזיה והנאה טהורה. 

Is it so bad you feel like even this godless place will not handle it? Or is it so light you could share that with just about anyone? Some are worse than others, some are so bad yet so common you would not believe that if you knew. Some times I believe mine is the worst, it probably isn’t yet no one will ever know. 
They say when you say things in a foreign language makes it less personal, like you’d say “I love you” when you are insecure. Maybe that is the reason I choose another language for this post. 
can you guess my darkest secret? My bet is you cannot. 

מצאתי את עצמי במקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. החיים לא מרגישים אותו הדבר. הכלבה המתוקה שלקחתי אז לאומנה נשארה אצלי ואומצה על ידי, עכשיו נשארת אצל קרובי משפחה בזמן שאני אי שם. 

אני לא יודעת מה אני מרגישה עכשיו. אני לא מפחדת על אף הסיטואציה הלא פשוטה. ענן אדישות אופף אותי ופתאום בלי סיבה אני כאן. ספר סוטה מתנגן ברקע באוזנייה ופתאום חיים שלמים עוברים לי בראש. זכרונות מפעם ותהיות על עצמי, שני משפטים שנוגעים לי בנקודה רגישה בכל מה שקשור לאהבה שלי לעולם השליטה. 

אז בין פצצה לפצצה פתאום אני כאן, כאילו החיים הם משהו מובטח. כאילו כל מה שמשנה אלו התהיות על למה ואם זה בסדר. 

סליחה על ההיעלמות הפתאומית במידה וחסרוני הורגש. 

אחרי תקופה ארוכה מידי של בעיות למיניהן שמחה להגיד שחזרתי לתפקוד מלא. 

אז עברתי תקופה לא פשוטה שכללה יותר מידי אנטיביוטיקה והרבה שביזות עכשיו אני בתיפקוד מלא שוב. 

בנימה זו אספר לכם שלקחתי לאומנה גורה מקסימה של רועה בלגי (מלינואה) אבל אני לא חושבת שאוכל לשמור אותה לטווח הארוך כי אני עובדת יותר מידי. 

אז אם מישהו מעוניין לאמץ גורה מקסימה וטובה מוזמנים לדבר איתי ואני מבטיחה לשלוח סרטונים ותמונות של הקסם הזו.