לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אספן הנשמות

חושך
לפני 7 שנים. 14 בפברואר 2017 בשעה 17:45

היום לא פירקתי כלום,לא שברתי ולא הרסתי.לא הלכתי מכות ולא שתיתי.לא עישנתי ולא זיינתי.לא שתיתי קפה ולא לקחתי את הכדורים.לא דיממתי ולא דיברתי לא צחקתי ובטח לא בכיתי.לא התעצבנתי ולא פחדתי ,אפילו לא דיברתי.

היום זה היום

"היום שבו מתתי" 

לפני 7 שנים. 14 בפברואר 2017 בשעה 16:53

סכין נוטפת דם.

סכין דקה חדה מטפטפת על רגליי.

עומד אני בקרן הרחוב .

צופה מחכה .....מריח את הפחד.

מריח איך המוות מתקרב .

מרחף לו על המדרכה בגובה מטר.

מסתכל בעיניים ריקניות. על גופך המפרפר.

כיצד הדם השחור מתרוקן אט אט.

מחור קטן ולא מובן.

עומד כועס. מאוכזב .

שערותי סומרות .שריריי נוקשים.גופי רוטט.

מגיע לה ?חושב .....אולי לא ?אולי זה חלום?

אולי אני יושב עכשיו בבית קולנוע זול רואה ואינו נראה.

מדליק סיגריה וחושב, מה יהיה הסוף ,מה אני רוצה.

 מסתכל אני על מכנסיי.

רואה את הכתם מתפשט. חושב אולי מאוחר מידי?

הסרט כבר נגמר. 

אוהב אני אותן

מדממות  נלחמות.

מבולבל, 

רעב אני לקצת בשר.

לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 20:44

 

היום החלפתי להב בתער שלי

הוא כבר העלה חלודה מרוב הדם שצרב אותו

הוא כבר מחכה לדמך הארגמני

כן מתוקה 

במידה ולא ידעת זהוא צבע דמך

לא כחול. א ר ג מ נ י

אבל בעצם 

את יודעת 

 

לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 8:27

כאשר הימים החמים נעלמים
והימים הקרים באים
השדים שלי מתעוררים
החלומות נעלמים והדם קופא
המפלצת בתוכי מתעוררת
ומתחילה לזחול בתוך תוכי
המילים נקטעות והעיניים הכחולות
מתמלאות חמדנות
ואז אני יודע
שצריך לשחרר אותך
להניח לך לנשום
לשמור עליך
לידי

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 20:33

אני רוצה לשתף אותכם 

אין לי אוויר 

הפוסטים מוציאים ממני דברים לא טובים 

בא לי לבכות 

אבל אני לא יודע איך 

נכה רגשית 

אז נראה לי שאשתה קפה ואדליק נובלס 

ואלך לישון 

אני משתדל לא לחלום 

ואחכה למחר 

 

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 20:07

כשהגרזן מונף באוויר וריח הדם הכבד נישא אל נחירי
יודע אני כי הגעתי את חלקת האלוהים
שערותי סומרות למראה האברים המוטלים בצידי השדה ויודע אני
כי נעשתה מלאכתי נאמנה
פני צבועות בצבעי מלחמה
ולמותני כלי זיני

עומד אני בגיא הנעלם 
וחזי עולה ויורד בהתרגשות
מנסה להסדיר את נשמתי

פרץ האדרנלין  משוטט בדמי

ובשמיים להקת עורבים חגה מחכה לתורה
אני כורע ברך ומוחה אגלי זיעה ודם ממצחי
וחיוך קטן עולה בזוית פי כאשר אני נזכר בך
הרי כל זה בשבילך
תערובת של דם וזיעה
במשחק השח מט שלך
אני המלך ואת מלכתי
אני השחור ואת הלבנה
והעצבות תחלחל לך בלבך
 כדם הנספג באדמה הלחה

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 19:53

החומה שלך מבוצרת היטב .

מגדלים,שומרים,חפיר.

אך אל דאגה הזמן איתי.

בסוף אגיע לפרצה.

ואל תחששי.

לא אשרוף אחמוד ואבזוז אותך.

אסגוד לך אשלוט בך.

ואת תהיי שלי .

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 19:41

שתדעי

שכל פעם שאני רואה את המסרונים שלך

בא לי לאחוז אותך בחוזקה

להצמידך לקיר

להחזיקך בחוזקה ולגרום לך להלחם

עלי

יום יבוא

והחששות שלך ממני

יתחלפו באופוריה

 

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 15:43

המחשבותהאפלותאלהשמזדחלותאליגםכשאניערהמחשבותהאלושגורמותליצמרמורתומפחידותאותימאודשלאנותנותלימנוחההמחשבותשלישעוטפותאותיבכלפינהוגורמותלליבילהשחירולהתכווץולזעוקלעזרההםבאותבליאזהרהאנישונאאותםוהדםהגולגלותהבשרהשרוףוריחהמוותשלאיוצאלימהראשואזהם

נעלמות והכל בסדר

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 13:55

אני מתגעגע

למסעות הצייד

לריח הטרף 

למראה הדם השחור המטפטף במורד שדייך

לניבייך המחודדים הננעצים בצוארי

לציפורנייך החדות הקורעות את בשרי

לריח הפחד כשאת מזהה שאני בעקבותייך

לבשרך הכנוע כשאני גוהר מעלייך

אני מדמיין

את ההתפתלויות שלך כשאני סוגר עלייך את רגלי

את עינייך הנפתחות בכאב כשאני חודר אלייך בכוח ללא 

אזהרה

את מבטך המזוגג כשאת מרטיבה אותי בנוזלי גופך

את גופך שוכב רופס לידי 

את שפתייך מנשקות את חזי

את אצבעותייך מלטפות את ירכיי

את נשימותייך כשאת מרגישה בטוחה לידי

אני מתגעגע