|
|
|
חשבתי שאת רוצה אותי
מדמם לרגלייך
חשבתי שאת רוצה אותי
דקור מתבוסס
חשבתי שאת רוצה אותי
כשאת אוכלת סושי
חשבתי שאת רוצה אותי
כשקר לך ברחוב
חשבתי שאת רוצה אותי
כשיש לך ?דודה? לשוקולד
חשבתי שתשלחי לי עוד סמילי אחד
שאהיה בטוח
שאת מחכה לי ולא למישהוא אחר
צינת הבוקר
הגיע לפתח ביתי
האפלה נכנסה לתוך ליבי
החשיכה באטיות את נשמתי
ואני זועק לעזרה
וקולי לא נשמע
איך אמשיך לנשום
בלא עזרה
אני יודע כי אור הנר שלי
כבה
אני מאמין
שאם תשחררי את מחשבתך
תגלי שאני זקוק לך
גם אני ניצרך
גם אני מיצרך
גם אני זקוק לאהבה
למרות שאני מסתתר בצללים
למרות שאני קשוח
למרות שאני רע
גם לי יש נקודת תורפה
החוכמה היא לגלות אותה
אולי את תהיי היחידה
שאת הנקודה גילתה
הזמן שאול המשימה קשה
אני מחכה לך ממש בפינה
אבל אני מודה
גם אני צריך עזרה
זונה
נשימה ארוכה
לפעמים צריך לקחת נשימה ארוכה
לצלול במים חשוכים
להרגע
כדי לא לאבד שליטה
למרות ש....
אני למשל
אוהב לפעול לפי דחפים להרגיש כמו חייה
אבל אז אני משאיר אדמה מגואלת
וחרוכה
זונה
אכבול את ידיך באזיקיי הקרים
אך נפשך לא תכבל על ידם.
ארמוס אותך ברגליי אהובתי
אך רוחך לא תירמס לעולם.
למראי חמוקייך
חיוך משפתיי לא יעלם.
גופי לך ינתן בערגה
ונפשי תזדחל אחריו בשלווה
כוחי העצום אותך ישרת
ואוני אותך יענג.
רק לי את תהיי בחשכת הצללים
בלובן גופך המדהים.
עם שפתיים חצי אדומות לבנות
את אותי מרטיטה בבקרים.
בודד אני במרומו של צוק
מתבונן בגלים השוצפים.
חושב על הדרך
חושב על הימים.
כמו מגנט אני נמשך
לעולם של כפור.
אך דמי נקרש בעורקיי
למראה צדק ואור.
מסכות תפקידים
משחק של החיים
את שיקוי התאווה
אשר אותי ירדים
והיא שכבה שם ,דוממת להחריד .עם מין חיוך מוזר על פניה הקטנות .
ישבתי לידה והתבוננתי בה, שקופה. מונחת כמו בובה שילדה קטנה זרקה אחרי שעת משחק. גופה מלא סימני חריטה ופרקי ידיה לבנים. שחררתי את החבלים מגרונה , ולטפתי קלות את שערה השחור.
ניסיתי להיזכר בשמה , שרה? לאה? לא הצלחתי, נזכרתי רק שאספתי אותה בלילה. נסעתי בגיפ, הייתי עייף מלוכלך מגיע ישר מהשטח ,ושם היא היתה .כמו מלאך לבן ליד תחנת האוטובוס ,עצרתי בחריקה ושאלתי איך מגיעים לחיפה.
ראיתי את עיניה נעות באי נוחות מנסות לתהות על קנקני, מציצות לתוך הרכב כמו חייל במחסום .שאלתי אותך, לאן את בורחת ובצחקוק ביישני אמרת לי "לעולם יותר טוב". התמונות שנבטו מחלונך התחלפו במהירות. הייתי דרוך,כול חושיי התחדדו, לאפי הגיע ריח בושם מתקתק שהזכיר לי ידידה שלי,שלחתי יד ובטבעיות שלפתי ממגפי סכין ארוכה ,קת עור ולהב פלדה מחושלת באורך14 ס"מ
הרחתי את ריח פחד הזורם בדמה ואט אט משתלט עליה.עצרתי בבית מבודד של חבר שיצא לטראק בהודו ובתנועת יד סימנתי לה לרדת מהגיפ' .היא ירדה רועדת ,כנועה, והלכה אחרי כחייה מבוהלת שהבחינה בחיית טרף המזנקת לעברה.
דלת הכלוב ננעלה .
ישבתי על המיטה, מתבונן בך
מוטלת כשק ריק
משפשף את זקני, וחושב מה השתבש.
אובדן התמימות...הכוח לשנוא...חלקי הגופות...מלאך בלבן...ריח שרוף...כדורים שורקים...דשא ירוק...עננים לבנים...ריח המוות.
מה השתבש
מה אעשה איתך
את ונילית לחלוטין .
נשואה וסגורה במגדל של
הטירה הקסומה.
ואני עוץ לי גוץ לי קטן
מחכה
ומחכה
לרשום חוזה קסום ?
תדעי לך ש...
הפכת אותי מאריה שואג
לפסל .
מהיער האפל
לקרחת יער
את חושפת אותי לאט לאט
מקלפת שכבות
ובסוף
תשאירי אותי מדמם ?
תשארי אותי ללא הגנות ?
תשאירי אותי בלב המדבר?
ריק ולבד .
רוצה לטעום את טעם שפתייך .
רוצה להרגיש את פטמותייך.
רוצה להרגיש את עוצמת ירכייך.
רוצה להרגיש את טעמך.
רוצה להצמידך על קיר מבצריך
צלובה.
ואני מלקק את נוזלייך .
רוצה אותך עכשיו ונילית שלי
ישנם אנשים שהמוח שלהם אוכל אותם מבפנים
ישנם אנשים שהגוף שלהם אוכל אותם מבפנים
אני לא יודע מה אוכל אותי
אבל הוא מכרסם אותי לאט לאט
בהנאה ובתאווה
אני לא מצליח להבין
לא רגיל להפסיד במלחמות
לא .
אני מתגעגע
מתגעגע
למסעות הצייד
לריח הטרף
למראה הדם השחור המטפטף במורד שדייך
לניבייך הננעצים בצוארי
לציפורנייך החדות הקורעות את בשרי
לריח הפחד כשאת מזהה שאני בעקבותייך
לבשרך הכנוע כשאני גוהר מעלייך
אני מדמיין
את ההתפתלויות שלך כשאני סוגר עלייך את רגלי
את עינייך הנפתחות בכאב כשאני חודר אלייך בכוח ללא
אזהרה
את מבטך המזוגג כשאת מרטיבה אותי בנוזלי גופך
את גופך שוכב רופס לידי
את שפתייך מנשקות את חזי
את אצבעותייך מלטפות את ירכיי
את נשימותייך כשאת מרגישה בטוחה לידי
אני מתגעגע
אלייך
שמעתי אותם זועקים
שמעתי אותם נשרפים
קילפתי אותם שכבות שכבות
האימה והריח השרוף כבד מנשוא
גולגלות חשופות
אנשים קטנים
הזמן לא מרפא
השנים עברו
אך המראות נשארו
טיפות הדם מטפטפות על כתפיי השמוטות
מנסה אני להתרומם
אבל המשא כבד
מתי מתי אגיע לאור
החושך מפחיד אותי
החושך מניע אותי
החושך מסתיר אותי
אני מתחמק ממנו
אני מרגיש אותו קרוב
הוא בתוכי
אבל הוא לא לוקח אותי
הוא לוקח את אהוביי
לאט לאט
מנסה לנצח אותי בדרכו שלו
ואני אפילו דמעות של עצב
לא משחרר
לא מסוגל
לא יכול
לשחרר.
