לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 18:37
אכבול את ידיך באזיקיי הקרים
אך נפשך לא תכבל על ידם.
ארמוס אותך ברגליי אהובתי
אך רוחך לא תירמס לעולם.
למראי חמוקייך
חיוך משפתיי לא יעלם.
גופי לך ינתן בערגה
ונפשי תזדחל אחריו בשלווה
כוחי העצום אותך ישרת
ואוני אותך יענג.
רק לי את תהיי בחשכת הצללים
בלובן גופך המדהים.
עם שפתיים חצי אדומות לבנות
את אותי מרטיטה בבקרים.
בודד אני במרומו של צוק
מתבונן בגלים השוצפים.
חושב על הדרך
חושב על הימים.
כמו מגנט אני נמשך
לעולם של כפור.
אך דמי נקרש בעורקיי
למראה צדק ואור.
מסכות תפקידים
משחק של החיים
את שיקוי התאווה
אשר אותי ירדים